הפוסט הזה הוא חמישי מתוך 8 על יום השימושיות העולמי 2009 שהתקיים ב-12/11/2009. בכל פוסט ראיון עם אחד המרצים בכנס.

לכל הפוסטים בסדרה

ד

ד"ר אורן צוקרמן הוא ראש ההתמחות בתקשורת אינטראקטיבית וראש מעבדת החדשנות במדיה – במרכז הבינתחומי, הרצליה.

ההרצאה של אורן, "מעבדת החדשנות במדיה: תהליכי עיצוב חוויות אינטראקטיביות ממוקדות צרכים אנושיים", הציגה כמה פרוייקטים מעניינים מהמעבדה לחדשנות במדיה, רעיונות ממקומות אחרים בעולם, ואת הרעיון של Human Centered Computing, עליו גם דיברנו בראיון המצולם.

תקציר ההרצאה

בתחילת ההרצאה אורן הציג כמה מהפרוייקטים של המעבדה לחדשנות במדיה במרכז הבינתחומי. אפשר לקרוא עליהם וגם לראות בוידאו, בדיווח של דה-מרקר מיוני; אז הוצגו הפרוייקטים באירוע סוף השנה של המעבדה. כל הפרוייקטים היו סביב מדיה אורבאנית, שילוב של מדיה, עיר, וטכנולוגיה.

לאחר-מכן אורן הזכיר את הרעיון של Ubiquitous Computing, של סביבה עשירה באמצעי מחשוב, סביבה שבה ברוב החפצים סביבנו מוטמעים מחשבים או אמצעי חישוב. בהקשר הזה הוא הזכיר את המאמר של Mark Weiser מ-1996, Designing Calm Technology. וייזר הציע שכדי שנוכל להתמודד עם המידע והלחץ שהעולם הטכנולוגי מעמיס עלינו, אנחנו צריכים לעצב טכנולוגיות אחרות שיורידו את המתח. שירגיעו אותנו.

לעומת וייזר, אורן הציג את הגישה של Rogers מ-2006 שהציעה אלטרנטיבה אחרת: Engaging Ubicomp, שאומרת בדיוק את ההיפך: אנשים לא רוצים או צריכים להיות רדומים. הטכנולוגיה צריכה להפעיל את בני-האדם, לאתגר אותם, ולא להרגיע.

StoryBank

בהמשך אורן הציג כמה פרוייקטים נוספים מהעולם. אחד מהם היה StoryBank, פרוייקט שהוצג ב-CHI 2009, אחד הכנסים האקדמיים הגדולים ביותר, אם לא הגדול מכולם, בנושא אינטראקציית אדם-מחשב. עוד על הכנס כאן; הכנס הבא יהיה באטלנטה, ג'ורג'יה. הרעיון בפרוייקט היה לאפשר לקהילה דלת-טכנולוגיה בהודו ליצור סיפורים, תיעוד של חיי הכפר, באמצעות קול ותמונה.

אנשי הכפר Budikote קיבלו מכשירים ניידים עם מצלמות סטילס ווידאו וקישוריות bluetooth, ובמרכז הכפר הוצב מסך מגע שאפשר היה לשדר אליו את התמונות מהמכשירים הניידים. התמונות והסרטונים נאגרו על המחשב שצמוד למסך, והכפריים יכלו לבחור באיזה "סיפור" לצפות באמצעות מגע וכפתור עגול, בצמוד למסך, אותו ניתן היה לסובב. אפשר היה גם למשוך סיפורים כאלה מהמסך המרכזי אל המכשיר הנייד. סוג של רשת חברתית…

הכפריים שהשתתפו בפרוייקט היו בחלקם כאלה שאינם יודעים קרוא וכתוב, וגם מבין אלה שידעו היו מעטים עם ידע טכנולוגי.

עוד על הפרוייקט

StoryBook

Storyplay

עוד פרוייקט שאורן הראה היה Storyplay, רעיון מדליק של נוקיה שמטרתו היתה להשתמש בטכנולוגיה כדי לקרב בין הדורות, בין הנכדים לסבא ולסבתא שלהם. כל אחד מהצדדים קיבל מכשיר כמו בתמונה למטה. זאת קופסת עץ (!), שבתוכה יש ספר ושני מסכי מגע: האחד מראה סרטונים של אלמו, הבובה מרחוב סומסום, והשני את הסבא והסבתא (לנכד) או את הנכד (לסבא ולסבתא) – מערכת video conference. המערכת מזהה את העמוד שהילד צופה בו, ומציגה סרטון מתאים של אלמו בשני הצדדים של השיחה. תפקידו של הסרטון הוא לייצר שיחה, להניע את הנכדים לדבר עם הסבא והסבתא על מה שקורה בעמוד הזה בספר.

storyplay

והנה סרטון שמסביר על הפרוייקט:

לא רואים את הסרטון? צפו בו בבלוג

Urban Sensing

פרוייקט נוסף שאורן הציג היה Urban Sensing של UCLA. הרעיון: להשתמש במכשירים הניידים כדי לאסוף מידע על הסביבה. בדומה לאופן שבו Waze עוזרת לנהגים למצוא את הדרך היעילה להגיע ליעד, כך גם הפרוייקט הזה שואף להשתמש במידע שנאסף, במקרה זה על זיהום סביבה ומסלולי הליכה וריצה, כדי ליצור תמונה חדשה על העולם שמסביבנו.

הנה סרט הקונספט של הפרוייקט. הוא מציג את השימוש שעושה במערכת בחור אסמטי כדי לאתר מקומות שכדאי לו לרוץ בהם בלי להסתכן בהתקף אסטמה, תוך שהוא משתף מידע על זיהום אוויר, ומנצל מידע דומה מאחרים ששותפים לרשת המידע הזו:

לא רואים את הסרטון? צפו בו בבלוג

הראיון

בסוף ההרצאה אורן הציג את הרעיון של Human Centered Computing, גישה שאורן עוסק בה ובבסיסה פיתוח מוצרים טכנולוגיים שעונים על צרכים שקשורים לערכים אנושיים (human values) כמו לקרב בין בני משפחה, לשמור על הבריאות וכו'. להיעזר בטכנולוגיה כדי למקסם את היכולות האנושיות, כמו בפרוייקטים שהוא הראה בהרצאה. זה יהיה הנושא של מעבדת החדשנות במדיה ב-2010, ובראיון ביקשתי ממנו לדבר קצת עליו.

אחת הטענות שעלתה מהקהל נגד הרעיון הזה היתה שהטכנולוגיה הרבה פעמים פוגעת ביכולות האנושיות ולא מגדילה אותם. הדוגמא שניתנה היתה GPS, שצמצם מאוד את יכולות הניווט שלנו. בתגובה מישהו נתן דוגמא אחרת, שטכנולוגיית הכתיבה (והדפוס) צמצמה מאוד את יכולות סיפור הסיפורים שלנו, שבעבר היתה דרך עיקרית להעביר תרבות ומורשת. השאלה היתה – האם צמצום יכולת סיפור הסיפורים הוא סיבה מספיק טובה לוותר על הטכנולוגיה של כתיבה?

מה אתם חושבים? אתם מוזמנים להגיב כאן למטה.

לא רואים את הסרטון? צפו בו בבלוג

הראיון הבא

מתי מומלץ ליצור ממשקים דינאמיים, ואיפה כדאי ללמוד UI בארץ, עם ד"ר גיל הופרט-גרף