הפוסט הזה הוא שני מתוך 8 פוסטים על יום השימושיות העולמי 2009 שהתקיים ב-12/11/2009. בכל פוסט ראיון עם אחד המרצים בכנס.
פרופ' רפאלי הוא מרצה בחסד, ומרצה ותיק ביום השימושיות העולמי של ה-UPA. ההרצאה עסקה בעתידו המוטל בספק (ספוילר!) של הספר המודפס בעידן שבו המדיה הדיגיטלית נמצאת בכל מקום.
תקציר חלקי של ההרצאה
אף פעם לא הייתי מהמסכמים המצטיינים; אם אתם זוכרים דברים ששכחתי לרשום כאן אני אשמח לתוספות.
האם כל מדיה חדשה דוחקת את המדיה הישנה החוצה? לא תמיד. שיזף הציג שקף (מס' 4) עם רשימה ארוכה של תגליות ואמצעים חדשים מול האמצעים הקודמים, כשכל אחד הוצג כשאלה: "האם הגווילים החליפו את הצפחה?", "האם העט הכדורי החליף את העט הנובע?", "האם הגיטרה החשמלית החליפה את הכינור?", "האם הטלוויזיה בכבלים החליפה את הטלוויזיה המשודרת?"
הוא המשיך ודיבר על ניבויים ותכנונים שנוטים להפריז בתחזיות לזמן קצר, ולהמעיט בתחזיות לזמן ארוך. יש שפע של דוגמאות כאלה, למשל על המשרד ללא נייר, שהמשפט "The paperless office isn't" מתאר את מצבו היטב. יש עוד ועוד נייר במשרד, לא פחות.
בהקשר של דפוס וטכנולוגיה הוא הזכיר את הסרטון המצחיק הזה:
בפתח הדיון על הספרים בעידן הספרתי (דיגיטלי) הוא הזכיר את דן בן אמוץ, שכתב על כל ספר שלו שהוא מבקש מספריות לא לקנות אותו, ומאנשים לא להשאיל אותו לחבריהם. הוא גם נתן קישור לדף הקורע מצחוק הזה, על מערכון ההספד שדן בן אמוץ כתב על עצמו, ועל נגריה חסרת חוש הומור.
שיזף המשיך בתיאור של המלחמות שמתקיימות היום בנוגע לספרים דיגיטליים. הוא הזכיר את מלחמת הפורמט (דף גדול או קטן?), והזכיר בהקשר זה איך בואו ה-pocket book שינה את האורך של הרומן. הוא העלה שאלות שקשורות למלחמות מודל הצריכה – האם ספר דיגיטלי ייצרך כספר שלם? או שאולי בנתחים קטנים שיהיו יותר לעיסים? איך זה ישפיע על צורת הכתיבה?
בהמשך שיזף הזכיר גם שאלות בקשר להשפעות השינויים במדיה. למשל, כשמשקל הספר יהיה 200 גרם ולא קילו וחצי, האם לא נוכל לקרוא אותו גם במקומות שלא יכולנו לקרוא אותו קודם, כמו מכון כושר או תוך כדי בישול? האם נחזיק אותו אחרת?
לאחר מכן הוא דיבר על ההשפעות של הספר הדיגיטאלי על האינטראקציה עם התוכן. מה אתם הייתם עושים אם הילד שלכם היה כותב בשולי הספר? האם זו השחתה? היו כאלה שאמרו בהרצאה שהם היו שמחים אם זה היה קורה, כי זה היה סימן לזה שהילד בכלל קרא מה שכתוב בספר. הוא הזכיר בהקשר הזה את psookim.com, אתר שהופך את התנ"ך לסצנה חברתית-תרבותית, מעניין להציץ.
הראיון
בסוף ההרצאה שיזף הזכיר שני רעיונות מסקרנים:
- ספרים בעתיד ייכתבו על-ידי קבוצת אנשים, ולא על-ידי אדם אחד (ויקי-סטייל)
- צריך להיפטר מכל הספרים המודפסים.
על שניהם שאלתי בראיון והתשובות היו מעניינות. מה אתם חושבים? אתם מוזמנים להגיב כאן למטה.
לא רואים את הסרטון? צפו בו בבלוג.
הראיון הבא
מומחים ברשתות חברתיות, עם רונן שמיר.
הי ברק,
תודה על המפגש שאפשרת עם פרופ' שיזף רפאלי והמסרים מעוררי המחשבה.
באופן אישי, אני מודה שיש לי קונפליקט, בין שימוש גובר והולך בטקסטים דיגיטאליים ושיתופיים באינטרנט, לבין הקנאות לספריה הפרטית שלי… :-)
מי יודע, אולי הערך הסנטימנטאלי לספרי העתיד ינבע דווקא מהמעורבות בכתיבתם, כולל זו שבשוליים.
ליטל
תודה על המשוב, ליטל.
יש משהו מרתיע בלוותר על ספרים פיזיים ולהתמסר מדיה דיגיטלית. גם אותי. מגע והתחושה של רכוש הם דברים משמעותיים עבור רבים מאיתנו… אני הייתי שמח לעבור לקורא דיגיטלי אחד, שמכיל את כל הספריה שלי וגישה לאינטרנט. אני משוכנע שגם אעשה את זה, ברגע שיתאפשר לי לקנות מכשיר כזה שיודע להציג גם תמונה צבעונית, טקסטים בעברית, עם גישה אלחוטית לרשת, בשילוב עם אתרים שמספקים תכנים מתאימים בעברית. זה לא יקרה בעוד הרבה זמן…
קודם כל, כל הכבוד על הפוסט המושקע. סחתיין.
האמת היא שהוא הצחיק אותי. תחזיות קיצוניות מהסוג הזה נוטות שלא להתממש, בדיוק כמו ה- paperless office. זה נשמע כל כך הגיוני בזמנו.
שאלה חשובה בשימושיות היא כיצד המשתמשים משתמשים בדבר? לא נראה לי שפרופ' שיזף חשב על זה עד הסוף.
נראה שהוא מבלבל בין הספר כאובייקט פיזי לבין הכתיבה על ידי אדם בודד. גם בקינדל אפשר לקרוא את המאמר של פרופ' שיזף בגלל שהוא כותב חשוב ומעניין. ולחילופין, גם ספרים מודפסים יכולים להיות כתובים על ידי מספר אנשים.
אהלן עינת,
הוא התייחס בתחילת הדברים שלו בדיוק לעניין שאת מציגה, והראה רשימה (שקף 4) של טכנולוגיות ותיקות מול טכנולוגיות חדשות, שבחלק מהמקרים החליפו את המקוריות (כבר אין ממש גווילים בסביבה), ובחלק לא (עדיין יש עטים נובעים). הטענה שלו היתה שהקוראים האלקטרוניים הם מהפיכה מהסוג הראשון.
לגבי הבלבול לגבי אובייקט פיזי, את צודקת במובן שאדם בודד יכול לכתוב במדיה דיגיטלית, וגם קבוצה של אנשים יכולה לכתוב במדיה מודפסת. הוא גם אומר את זה בראיון: משם באנו – המשנה, התנ"ך, כולם נכתבו על-ידי קבוצות של אנשים. לעומת זאת נסי לכתוב את ויקיפדיה כספר מודפס, ושניה אחרי שתשלחי את הקובץ לדפוס הוא כבר לא יהיה מעודכן. המדיה הדיגיטלית מאפשרת כתיבה משותפת של ספר חי, שמשתנה כל הזמן. אם יצא לך לשחק בגוגלגל (Google Wave), זו בדיוק החווייה שהוא מייצר.
אני מבינה את ההבדל בין השניים, אבל נשמע שהטענה שלו כנגד הספרים המוכרים לנו מבוססת בעיקר על ידי תשבחות לכלים שיתופיים, crowd sourcing בלעז. וזאת לטעמי סיבה מאוד מוזרה להספיד את הספרים הפיזיים.
יכול להיות שנגיע ליום שבו ספרים יהיו מוצרי נישה יקרים כמו עטים נובעים (אגב, בצרפת כולם כותבים איתם) אבל זה בוודאי לא יהיה בגלל שלא יהיו יותר סופרים שאחראים בלעדית על היצירה. יכול להיות שהמדיום שבו נצרוך את רוב הספרות שלנו יהפוך לאלקטרוני ומן הסתם זה גם ישפיע על אופי הטקסט, אבל מכאן עד להגיד שהכל יהיה וויקיפדיה זה קצת מרחיק לכת ועל פניו מעיד על חוסר הבנה של הסוציולוגיה של הספרות.
בעיני היה משעשע מאוד שהרצאת "לשרוף את ספרי הנייר !"
הסתימה ברשימת המלצות לקריאה נוספת בנושא –
בספרי נייר, כמובן. (-B
ולעניין עצמו – גווילים לא נעלמו. השימוש בהם רק הצטמצם לתחומי האומנות והדת.
אני מניח שמשהו דומה, כנראה, יקרה עם ספרי הנייר –
הם לא ייעלמו, אבל השימוש בהם יצטמצם משמעותית.
מי צריך ארון ספרים (יקר ותופס מקום) עמוס בספרים (יקרים ותופסים מקום)
שלא יכולים אף פעם להיות באמת עדכניים?
אני מניח שהשימוש בספרים יצטמצם לתחומים בהם אין, מצד אחד, חשיבות לעדכניות
ומצד שני יש ערך מוסף לפורמט המודפס. ערך מוסף שכזה שיוכל להגיע מכיוון ה-low end
(חומר מודפס זול, לקרוא ולזרוק) או מכיוון ה-High end כגון ספרי צילום,
ספרי אומנות וכדומה.
ובעניין כותב אחד מול כותבים רבים –
השאלה היא לא כמה כותבים יש לתוכן, אלא האם בכלל יש ישות מרכזית שמנהלת את התוכן,
או שהכתיבה נעשית בסגנון wiki ע"י אין ספור כותבים, שעשויים להיות אנונימיים.
רן, ההנחה שהספרים הם בנייר היא שלך, גם לספרים דיגיטליים יש Cover Art. כמה עשרות אחוזים מהספרים באמזון היום נמכרים בפורמט דיגיטלי…
גם ב-Wiki יש מנגנוני בקרה, אבל אני חושב שכל הרעיון הוא שאין ישות מרכזית שמנהלת – לא?
אכן, ההנחה שמדובר בספרי נייר מתבססת על כך שהם נראו כך במצגת.
לספרות online מציגים בד"כ URL, לא תמונת כריכה.
ובעניין כותב אחד מול כותבים רבים –
בספרות עיון "קלאסית" יש יוצר, שמוצג כמומחה (או קבוצת מומחים).
בעוד יוזמות WIKI למיניהן מתבססות על הקונספט של "חוכמת ההמונים" –
http://alturl.com/zbp8
(כמה מתאים – הסבר על חוכמת ההמונים – מתוך יוזמת Wiki )
couldn't agree more…
כבר הרבה זמן שלא החזקתי עיתון פיזי (מי צריך את כל השחור הזה בידיים?) ואני קורא עיתונים רק באינטרנט. בכלל, זה אפילו מרגיז אותי שבחלק גדול מהמאמרים באתרי העיתונים הגדולים בארץ, אין שימוש בהיפר-קישורים.
כיום הציפייה שלי בתור קורא היא שאם הכותב מציין עובדה מסוימת, הוא צריך לגבות אותה בקישור שיפנה אותי למידע הספציפי הזה. ברור שזה לא ישים בכל המקרים, אבל כיום המצב הוא שבמקרה הטוב יש קישורים בין המאמרים והכתבות באותו עיתון ולא קישורים החוצה למקורות המידע החיצוניים.