האירוע של UPA ישראל ביום השימושיות העולמי 2009 התקיים בקמפוס של האוניברסיטה ברעננה, כמו בשנה שעברה. הנושא היה Designing for a Sustainable World, או בעברית עיצוב למען עולם בר-קיימה.
במסגרת הסיקור של הכנס, החלטתי לקיים ראיונות מצולמים קצרים עם כל אחד מהמרצים לאחר ההרצאה שלהם, כדי לתת נקודת מבט נוספת על נושאי ההרצאה. בימים הקרובים אביא כאן את הראיונות, ראיון אחד בכל יום, עם כל אחד מהמרצים.
בפוסט הזה: סיכום של היום מנקודת המבט שלי, וידאו עם הדברים שאמרה חוה צור בפתיחת היום, ושל הראיון שקיימתי עם ליעד אורתר, המרצה הראשון בכנס.
עדכון 15/11: המצגת של ליעד כאן
עיצוב למען עולם בר-קיימה
בקצרה – עולם בר-קיימה הוא כזה שמספק את הצרכים של ההווה בלי לסכן את הצרכים של העתיד, על-פי ההגדרה של ועדת ברוטלנד מסוף שנות ה-80'. הרעיון פשוט: כשאנו לא משתמשים במוצרים ישנים כדי לייצר מוצרים חדשים, ובמקום זאת צורכים עוד ועוד חומרי גלם, אנחנו מסכנים את העתיד שלנו. כמות חומרי הגלם היא סופית, ולא נוכל לצרוך אותם לעד.
הרעיון יפה וחשוב, אבל היה לי קשה להתחבר אליו כמי שעוסק בעולם הדיגיטאלי. גם חוה צור, נשיאת UPA ישראל, הודתה שהיה לה קשה בהתחלה להתחבר לרעיון. הצלחתי למצוא כמה רעיונות לקשר כזה בראיונות שקיימתי עם המרצים, במיוחד עם ליעד אורתר ועם לאה אהרונוביץ'. רוב ההרצאות האחרות לא היו קשורות באופן ישיר לנושא של היום.
על הכנס
הכנס זרם פחות או יותר לפי התכנון מבחינת השעות – עמידה מרשימה בלוח הזמנים – למעט ההתחלה שלו. הכנס התחיל מאוחר יותר מהמתוכנן, והצטערתי שדווקא ההרצאות הראשונות קוצצו משמעותית בגלל האיחור, אלה של שיזף רפאלי שהיה מרתק כתמיד, ושל ליעד אורתר שדיבר על הנושא ששם האירוע שייך אליו.
היה לי גם חבל שסדנת האייפון הועברה לאותו הזמן של ההרצאות של אורן צוקרמן וגיל הופרט-גרף שלא רציתי לפספס. הבנתי משיחה עם מי שהיו אחראיות על ארגון היום שתיאום הזמנים בין כל הדוברים היה מורכב, ושלא היו ברירות אחרות. אני יכול רק לתאר לעצמי כמה מורכב תיאום כזה… אולי בפעם הבאה :-)
דבר אחד שאהבתי במיוחד היה שכמו בכנסים בשנים קודמות, היה תחושה חזקה של קהילה. הרגשתי שיש הרבה אנשים אחרים בארץ ששותפים לחוויות ולשאלות שעוברים עלי ביום-יום המקצועי שלי. האווירה היתה חיובית ונעימה, אווירה של ביחד. היה שפע של נטוורקינג נחמד בהפסקות, ונושאים מעניינים הוצגו בכל ההרצאות.
בכנס של נילסן בו הייתי בלאס וגאס לפני כשנתיים, הייתי בתחושה מתמדת של פספוס כי תמיד היה עוד משהו מעניין ורלוונטי בחדר הצמוד (הרצאות שונות התקיימו במקביל במשך כמה ימים). רוב ההרצאות שהתקיימו שם היו סופר-רלוונטיות למה שאני עושה, לפחות בשם שלהן, וההתלבטות לאן ללכת היתה קשה. הייתי שמח להרגיש יותר מזה כאן; הייתי רוצה לראות אירועים שיותר מחוברים ישירות לתחום העשייה שאני עוסק בו, עיצוב חוויית משתמש. כך או כך, זה היה כנס מוצלח ומעניין עבורי, בהחלט יום שנוצל היטב.
דברי פתיחה: חוה צור
ליעד אורתר: מעריסה לעריסה – סגירת המעגל האקולוגי
עדכון 15/11: המצגת של ליעד כאן
הכנס נפתח, לאחר דברי ההקדמה של חוה, עם הרצאה של ליעד אורתר. ליעד הוא יועץ סביבתי ומנכ"ל משותף בחברת ביונדביזנס. שם ההרצאה שלו, "מעריסה לעריסה", מתייחס לספר של William McDonough ו-Michael Braungart משנת 2002. המושג "מעריסה לעריסה" מדבר על שימוש חוזר במוצרים שאין בהם צורך עוד כדי לייצר מוצרים חדשים (בניגוד ל"מעריסה לקבר" – השלכה של מוצרים לא נחוצים).
למה זה חשוב?
המסלול הרגיל שבו אנו מייצרים ומשתמשים במוצרים (פיזיים) היום הוא:
- כרייה של חומרי גלם.
- עיבוד חומרי הגלם לכדי מוצר.
- שימוש במוצר.
- השלכה של המוצר לאשפה.
ליעד הציג את כוס הפלסטיק שהיתה בפינת המשקאות של הכנס בתור דוגמא קלאסית לבעיה שהמסלול הזה מייצר: מיליוני כוסות פלסטיק מושלכות לפח אחרי שימוש קצר מאוד. בצורה זו אנחנו מכלים במהירות את חומרי הגלם של כדור הארץ. אם עוד לא ראיתם, לכו ל-The Story of Stuff, הוא מציג את הרעיון מצויין, ועוד כמה דברים חשובים.
הספר "Cradle to Cradle" מציג, על-פי דבריו של ליעד, גישה יישומית עם תהליכי תקינה ותהליכי אבטחת איכות מפורטים המוודאים כי המוצר אכן יכול לשמש בסוף חייו כחומר גלם למוצרים אחרים. פתרון מעשי לבעיית חיסול המשאבים בעולם.
לא לשקיות זבל "אקולוגיות ירוקות"
ליעד הפתיע את הקהל כשהמליץ לא להשתמש בשקיות זבל "ירוקות", אלה שמתכלות במהירות ולכן לכאורה מסייעות לסביבה. מסתבר, כך ליעד הסביר, שהשקיות אכן מתפוררות, אבל בדרך הן סופחות אל הפירורים רעלנים שנספגים ביחד עם שיירי השקיות לתוך הקרקע. כך השקיות ה"ירוקות" הופכות לנשאיות של רעלנים, מוליכות אותן אל מאגרי מי התהום ומזהמות אותם. החברות שמייצרות את השקיות עושות שימוש ציני בטרנד הירוק, כך ליעד טען, ומסכנות את הסביבה. הוא הציע להשתמש בשקיות רגילות, וכך אומנם השקיות לא יתפרקו במהרה אך לפחות לא יזהמו את הקרקע. נקודה למחשבה.
ראיון: על הקשר בין עולם בר-קיימה למוצרים דיגיטליים
ההרצאה עסקה רבות במוצרים פיזיים, כך גם הדברים של חוה צור. אבל על-פי הצבעה שנערכה באחת ההרצאות האחרות, הרוב המכריע של המשתתפים (מעל 90%, להערכתי) עוסקים בתכנון של מוצרים דיגיטליים – אתרים, תוכנות וכו'. אם כן, איך יכול מאפיין UX, מעצב גראפי, או כל אחד אחר ששותפים לתכנון מוצרים כאלה לתרום את חלקו לעולם בר-קיימה? שאלתי את ליעד, ובהמשך גם את לאה אהרונוביץ'. התשובות של ליעד בראיון שמוצג כאן למטה.
הראיון הבא
עם פרופ' שיזף רפאלי על עתידם של הספרים בעולם הספרתי (דיגיטלי).
האם בר קיימא לא אמור להיות בר קיימה.
המושג בר קיימא מכוונן לשימוש במשאבים הטבעיים בצורה כזו שתאפשר שימוש ארוך עד שהטבע יוכל לחדש את המשאבים שלו, לעומת זאת בר קיימה הוא מילוי צורכי דור ההווה מבלי לפגוע ביכולתם של הדורות הבאים לספק את
צורכיהם.
יש המתבלבלים בין השניים ואם זכור לי גם ליעד איית זאת בצורה של בר קיימה.
היי מנשה,
גם אני זכרתי תיקון שליעד הציג, אבל לא זכרתי אם הנכון הוא קיימא או קיימה והחיפוש שלי לא העלה כלום. חיפשתי שוב ברשת, והפעם מצאתי את זה (אתה צודק):
http://bit.ly/13zp3a
האקדמיה נפלה כאן בשמישות של השפה, בעיני – השימוש בשתי מילים שנשמעות בדיוק אותו הדבר לציון שני מושגים שונים (קיימא מול קיימה) תמוה ביותר.
בכל מקרה, זה צריך להיות "בר-קיָּמה", ואני אתקן בפוסט. תודה!
תודה על הסקירה! השנה לא יצא לי להגיע לאירוע…
מחכה לראיונות הבאים.
מרתק. מצפה בכליון עיניים להמשך
ואנקדותה בעניין השקיות המתפרקות. לקראת הקיץ אחסנתי את בגדי החורף בשקיות. כשעליתי לבוידעם להוציא אותם, השקיות התפוררו לי בידיים! זה היה נורא. כל הבגדים התערבבו והתמלאו בפתיתי פלסטיק…
גלי, יוסי – תודה. יש למה לחכות :-) הראיונות היו לי מעניינים מאוד, מקווה שיהיו גם לכם.
יוסי – אז כנראה שהשקיות האלה לא מזיקות רק לסביבה הרחוקה, אלא גם לקרובה… סיבה נוספת לא להשתמש בשקיות המתכלות.
למרות שאני מאד מכבד את דבריו של ליעד אורתר, ומסכים איתם, אני לא חושב שהוא ענה על השאלה. האם הוא לא הבין את השאלה או שאולי אני לא? מה זה בגלל אומר בקונוטציה של מוצרים שהם דיגיטליים נטו? הדוגמא של האתר השחור של גוגל יש לה נגיעה לעולם הפיזי, אבל זה לא באמת קשור למוצר עצמו. הנושא הזה קצת עלום בעיני.
אהלן אסף,
לאה אהרונוביץ' ענתה על שאלה דומה (הראיון איתה יעלה כאן ביום שישי). זה מתחלק ל-2 כיוונים:
1. אחריות אישית של בעל המקצוע, באה לידי ביטוי בשני מקומות:
א. ספקים שאיתם הוא עובד, מוצרים שהוא צורך וכו'. כאן הוא יכול לבחור כאלה שיש להם תוכנית לאחריות חברתית-סביבתית (ספק אחסון אתרים למשל).
ב. בקשר שלו עם הלקוח, כפי שליעד הסביר. שם הוא יכול לוודא שהארגון משקף את האחריות החברתית-סביבתית שלו במוצרים שהוא מייצר (ושיש לו אחריות כזאת)
2. במוצרים הדיגיטליים שבעל המקצוע מייצר. לאה דברה על תכנון טוב יותר של דפים להדפסה כך שהדפסות יצאו על מינימום עמודים, התראה בפני המשתמש שהדפסה פוגעת בסביבה, שימוש בפונטים ידידותיים לסביבה שמוציאים פחות דיו ועוד.