מכירים Evernote? זו אפליקציה/אתר שמאפשרת לערוך פתקים ולשמור אותם בענן. הפתקים יכולים להיות טקסטואליים, צילומים, PDF ועוד. אפשר לעשות את העדכונים ולקרוא את הפתקים מכל פלטפורמה – Web, Desktop וגם Mobile (סמארטפון).
בממשק ה-Web החדש שלהם הם התמודדו עם שמירה אוטומאטית ברשת בצורה שלא ראיתי קודם, שאפשר ללמוד ממנה.
Evernote הוסיפו בגירסה החדשה שלהם יכולת לשמירה אוטומאטית ב-Web. כשהשמירה האוטומאטית מופעלת, אין דרך אחרת לשמור. כך מתבצעת השמירה. הם לא הראשונים שעשו את זה, אבל הם הבינו, הרבה יותר טוב מ-Google, ששמירה אוטומאטית כזו היא שינוי במודל המנטאלי של משתמשים שעבדו עד היום רק עם קבצים ב-Desktop. זו תובנה משמעותית.
הכוונה שלי כאן ב"מודל מנטאלי" היא לדרך שבה אנשים תופסים את העולם, לדרך שבה אנשים רגילים לעשות פעילוית מסויימות ובעיקר: לחשוב עליהן. עושים שינוי במסמך ואז שומרים – האם יש משהו יותר בסיסי מזה בעבודה שלנו עם מחשבים מאז ראשית דרכם, עוד בימי ה-DOS? נכון, יש שמירה אוטומאטית בהרבה מוצרי תוכנה, אבל היא תמיד כגיבוי ולא הדרך היחידה לשמור.
המודלים המנטאליים שיש למשתמשים בראש בקשר לשמירה יכולים להיות מגוונים, אבל בסופו של דבר הם כנראה יהיו קרובים ל"כשאני לוחץ על 'שמירה', המחשב מקליט/רושם/שומר את המסמך במקום בטוח. אם אני לא לוחץ על 'שמירה', כל השינויים שעשיתי יימחקו".
ב-Google Docs, בתחילת דרכם, היתה שמירה אוטומאטית ולא היתה שום דרך אחרת לשמור. כל פעולה הכי קטנה נשמרה ברשת, כמעט מיידית. זה היה מאוד מבלבל, מסיבה פשוטה – זה שבר את המודל המנטאלי של המשתמשים. אני משוכנע שאלפים רבים של גולשים שאלו את עצמם: איפה כפתור השמירה? הם שאלו את זה בגלל המשפט השני במודל המנטאלי שהצגתי: "אם אני לא לוחץ על 'שמירה', כל השינויים שעשיתי יימחקו".
מה שעשו ב-Google Docs, נכון להיום, הוא לבטל את השמירה האוטומאטית. יש להם תפריט File, למרות שאין כאן ממש קובץ (שוב – מודל מנטאלי, הרגלים), ובתוכו פעולת שמירה.
אני משער שהם הבינו שקשה לשנות מודל מנטאלי כל-כך בסיסי – זה יכול לקרות לאורך זמן, אבל כנראה שזה עוד מוקדם מדי, בטח כשאתה מנסה לתת אלטרנטיבה ל-Office שם פעולת השמירה היא כל-כך מרכזית בעבודה על כל מסמך ומסמך.
ומה עשו ב-Evernote?
בגירסה החדשה שלהם, בה נוספה יכולת השמירה האוטומאטית (כברירת מחדל, אגב), הם הציפו את הפעלת/כיבוי השמירה האוטומאטית לראש המסך. למעלה זה איך זה נראה כשהשמירה האוטומאטית דולקת, למטה איך זה כשהיא כבויה. בגירסה הקודמת היה רק כפתור "Save and Close". כאן קירבתי את הצד הימני לשמאלי, במקור הם רחוקים אחד מהשני.
ומה בסמארטפון?
באפליקציית האייפון של Evernote אין שמירה אוטומאטית. אמנם מצב האפליקציה נשמר, כלומר אם כתבתי משהו, יצאתי לאפליקציה אחרת וחזרתי – הטקסט שלי יישמר. אבל כדי לשמור צריך ללחוץ על "Save".
ומה לעשות עם התלבטויות באפליקציה שלכם?
כמו בכל שאלת חוויית משתמש וממשק, זה תלוי :-)
כמובן שהמבחן הוא בסופו של דבר מה המשתמשים מבינים, ותמיד כדאי לבדוק את האפליקציה עם משתמשים כדי לבחון את ההתנהגות שלהם. כאן, אגב, גוגל אנליטיקס וכלי אנליטיקה אחרים לא יספיקו: תהיו חייבים להיות ליד המשתמשים כשהם עובדים עם האפליקציה כדי לראות את הפרצוף המשתאה, את הבלבול וכו' – ואז לשאול את המשתמש מה מבלבל אותו.
המפתח כאן הוא המודל המנטאלי: איך רוב המשתמשים שלכם תופסים את הפעולה שאתם מתלבטים לגביה? איך הם רגילים לבצע אותה היום? אם אתם יודעים לענות על השאלות האלה בצורה אמינה בכוחות עצמכם, מה טוב. אם אתם לא בטוחים בתשובה שלכם (או רוצים להיות בטוחים יותר), נסו להסתכל על משתמשים ולראות איך הם עובדים. אפשר גם לשאול אותם מה הם עושים, אבל ברוב המקרים לא תקבלו תשובות אמינות, כאלה שדומות למה שהם עושים בסיטואציה אמיתית.
גם בכרום 10 גוגל הציגו שינוי דומה. תפריט ההגדרות שלהם נפתח כטאב ואין בו כפתור "אישור", לחיצה על הגדרה פשוט משנה אותה ואפשר לסגור את הטאב.
אני אומנם רגיל לזה מגנום, ששם זו בדר"כ הצורה שחלונות של הגדרות ממומשים. אני בטוח שלמשתמשים אחרים זה לא בא כל כך בקלות.
משתמשי מקינטוש מכירים את המודל הזה:
בהגדרות המערכת, למשל, אין כפתורי "שמור שינויים" או "בטל". מה שתשנה – הוא מה שיהיה.
כך גם, בתוכנות iLife: כל שינוי מיד נשמר. אם אתה רוצה לבטל אותו, תחזור אחורה. כל עוד התוכנה רצה, ניתן לבטל שינויים (ממילא נפילה של התוכנה או של המחשב בכלל, נדירות היום בכל המערכות)
אני אוהב את הגישה הזו, היא מבטאת חסכנות בהטרחת המשתמש. אולי לא כולם מתחברים אליה מיידית, אבל זה בעיקר כי הם הורגלו לדרך "בזבזנית" יותר, שמוצרי מייקרוסופט בד"כ משתמשים בה בצורה מופלגת ("שמור" – אתה בטוח שאתה רוצה לשמור? כן. באמת בטוח? כן. טוב בסדר, תזכור שאתה ביקשת)
תודה ברק.
ממה שראיתי, בגוגל דוקס דווקא עובדים בשתי הצורות (בצורה נהדרת):
יש כפתור "save now" בראש הדף, והשמירה מתבצעת אוטומטית כל כמה שניות. לאחר השמירה האוטומטית, הכפתור הופך להיות disable. אם לא נשמר או אם אין חיבור לרשת, הכפתור פשוט נשאר enable.
מנגנון נהדר ומשלים הוא הסטוריית המסמך (הרוויזיות) – ניתן לחזור לאחור כמעט לכל נקודה בזמן ולהשוות את מצב המסמכים למצב הנוכחי .
אוריאל – אתה צודק לגמרי, מוזר, לא ראיתי את זה כשכתבתי. כנראה שהרשת נפלה בדיוק כשעבדתי על זה :-) נראה שמה שהם עשו זה סתם פעולת SAVE שלא עושה כלום + שמירה אוטומאטית. סוג של פתרון עבור ה"מהגרים" מהדסקטופ. את מנגנון הרוויזיות לא הכרתי, באמת יופי של דבר. תודה!
יוש, כל מילה בסלע.
אור, דוגמה מצויינת. תודה!
מעבר להיעדר פעולה יזומה מצד המשתמש, ישנה בעיה אחרת עם מנגנון השמירה האוטומטית: בעבודה משותפת על מסמכים אין חיווי המסמן לצד השני ש-הנה, הפסקתי לעבוד על המסמך.
מתי זה יכול להפריע? למשל – נהגתי להזמין ירקות אורגניים מספק פרטי (כן, כזו אני :-) ). כל שליחת הטופס היתה בדואל, הכל עבד כשורה. כשהספק התחיל לעבוד עם Google Docs, נעלמה האפשרות לדעת מתי סיימתי לעדכן את ההזמנה. נכון, הוא רואה מתי אני מקלידה ומתי לא, אבל אם באמצע ההזמנה הגיעה השכנה לקחת כוס סוכר והתנחלה לי בסלון בטרם סיימתי להזמין עוד קילו עגבניות, לספק לא היתה אינדיקציה שאני עדיין *באמצע* העבודה ועדיין אין להתייחס אליה כהזמנה סגורה.
כך גם בעבודה משותפת. אני מקלידה משהו ורוצה התייחסות מהצד השני, אבל לא באמצע הפסקה, חכה רגע. אני יכולה לכתוב לו "אוקיי, סיימתי, שוּט", ואני יכולה לומר לו זאת בטלפון, אבל כל אלה הם פיצויים מסורבלים על חסרים בשירות.
ואוסיף דיסקליימר – יתכן שיש אפשרות כזו, אבל אם כן – בואו אנשי גוגל הטובים, וספרו לנו עליה…
על איזו גירסה אתה מדבר?
מותקן אצלי EVERNOTE אבל הוא לא נראה כמו שאתה מתאר…