קשב, או Attention, הוא התהליך שבו אנחנו בוחרים במה להתרכז. הפרעה לקשב של המשתמש יכולה לגרום מהר מאוד לנטישה של הדף בו הוא מתבונן (אם יש לו אלטרנטיבות), או לתסכול ועייפות (אם אין לו).
קֶשֶב
קשב, או Attention, הוא התהליך שבו אנחנו בוחרים במה להתרכז, למה להעניק תשומת-לב, מתוך מגוון האפשרויות שעומדות בפנינו. קשב יכול לבוא לידי ביטוי בכל אחד מהחושים שלנו, אבל הוא בדרך-כלל מתבטא בראיה – על מה אנחנו מביטים, ושמיעה – למה אנחנו מקשיבים. למשל, כשאנחנו בחדר דיונים במשרד, ומישהו מרצה בליווי מצגת, הקֶשֶב שלנו יהיה בדרך-כלל לקול של הדובר ולמצגת שהוא מציג. טוב, זה תלוי מי המרצה – בשביל זה אני תמיד לוקח איתי מחברת. זה תמיד משתלם, משתי סיבות: זה גם נראה רציני יותר, וגם נותן לי מקום לצייר בו כשמשעמם… במילים אחרות, קשב מאפשר לנו להתרכז במידע שרלוונטי למה שאנחנו עושים.
עד כמה קל או קשה לנו להשיג קשב, תלוי בשני גורמים עיקריים: המטרות שלנו, ואופן ההצגה של המידע בסביבה שבה הוא נמצא. מטרה יכולה להיות מאוד ממוקדת – למשל, למצוא את המלון הכי זול מתוך רשימה של מלונות באיזור שאנחנו רוצים לבקר בו. היא יכולה גם להיות ממש לא ממוקדת – למשל, למצוא מנה טעימה בתפריט של מסעדה. כשאופן ההצגה מותאם למטרות, יש קשב גבוה יותר והמטרות מושגות בקלות. למשל, אם את רשימת המלונות אקבל בטבלה שממויינת לפי מחיר, המלון הזול ביותר יהיה הראשון או האחרון ואמצא אותו מייד. לעומת זאת, אם אקבל תפריט ממויין לפי מחירי המנות, זה לא בהכרח יעזור לי למצוא מנה ראשונה שיש בה דגים.
כשאני ניגש לעצב ממשק משתמש, אחד הדברים הראשונים שאני שואל את עצמי, הוא מה המטרות של מי שהגיע למסך שאני מעצב, ואיך אני מציג את המידע בצורה הטובה ביותר, כך שיוכל להגשים את המטרות האלה.
הפרעות קשב וריכוז
יש הרבה דברים שעשויים להפריע לקשב בממשק משתמש. אנימציה הוא אחד מהם. תציצו, למשל, על דף הבית של REST.
תנסו גם להכנס לאתר. די מסחרר, לא? יותר מ-50% מהדף מוקדש לתוכן פרסומי, שכולו באנימציה. מערכת הראיה שלנו בנויה כך, שהעין שלנו נמשכת לדברים זזים. אבל כשהכל זז, קשה לעין להתרכז בדברים שלא זזים. תנסו להכנס לאחת מהכתבות ולקרוא. תשימו לב כמה שורות אתם מצליחים לקרוא ברצף, בלי שהעין תקפוץ לפרסומת בצד. כמה מאמרים כאלה הייתם מסוגלים לקרוא ברצף? לא הרבה, אני בטוח. ריבוי אנימציות מעייף את העין, כי הוא לא מאפשר לה להתרכז – ויוצר הפרעת קשב. תנסו להסתכל על הדף בלי פרסומות:
אפילו עם פרסומות, אבל ללא אנימציה, הוא היה יותר קריא ונעים, והרבה פחות מעייף. הרבה יותר קל ככה למצוא את תיבת החיפוש ואת הכתבות, לא?
ארגון מידע
אין כמעט מי שלא מכיר את "זאפ", עוד אתר של "דפי זהב". אבל האם הוא מסייע לקשב של הגולשים בו? לא לכולם.
האתר מסייע בבחירה של מוצר לקניה, ולשם כך הוא מספק גם את המחיר, וגם פרטים שייחודיים לסוג המוצר שבחרת. למשל, בטלוויזיות אפשר לראות את מערכת הסטריאו של הטלוויזיה, בכרטיסי זיכרון את המהירות שלהם, וכו'. כשצריך לאתר פריט אחד מתוך רבים, כמו דוגמת המלונות למעלה, הכי קל לאתר אותו ברשימה. המחירים נמצאים באמת ברשימה, אבל מה עם הפרטים הייחודיים למוצר? נסתכל למשל על מהירות הדפסה מקסימלית במדפסות:
אם המטרה של המשתמש באתר היא לאתר מדפסות של 20-22 דפים בדקה ברשימה של 20 מדפסות כאלה, יהיה לו מאוד קשה. בכל מדפסת המהירות מופיעה במקום אחר בשורה, מה שמאוד מפריע לעין לאתר ולסרוק אותם. העין סורקת רשימת פריטים בקלות רק כשהם אחד מתחת לשני. עבור משתמשים עם המטרה הזו, הארגון של המידע מפריע לקשב ויוצר עומס קוגניטיבי (עוד על המושג הזה – באחד הפוסטים הבאים). אגב, אפשר גם לסנן בזאפ לפי מהירות מקסימלית, אבל זה נותן תוצאה עוד פחות שימושית, שגם ממויינת לא נכון (לפי סדר טקסטואלי, ולא מספרי). אני מניח שלקבץ את המדפסות לפי קבוצות מהירות (1-5, 6-10, וכו') היה יותר מוצלח. כנראה שזה לא משהו שמחפשים הרבה לפיו, כי בדרך-כלל האתר של זאפ מאורגן טוב לחיפושים.
בהגדרת המושגים נעזרתי בספר מצויין שאני ממליץ עליו בחום למעמיקים בתחום, Interaction Design, של Sharp, Rogers & Preece.
מאוד מעניין !
לא הייתי מודעת לכול הנושא , מכירה אותו מתחומים אחרים אך הדמיון לדף האינטרנט לא נעשה .
תודה!!!!
סקירה קצרה וקולעת של נושא בסיסי וכה מהותי. בהקשר של תשומת לב כדאי גם להזכיר
http://en.wikipedia.org/wiki/Automaticity
ו-
http://en.wikipedia.org/wiki/Habituation
ביצוע פעולות באופן אוטומטי מתוך הרגל או אינסטיקנט יכול להיות דבר חיובי כי מתפנים לנו משאבים קוגנטיבים אותם ניתן להשקיע בדברים אחרים. מצד שני, כשאנו מבצעים משהו באופן אוטומטי עם מינימום תשומת לב קשה לנו יותר לעצור ולהפעיל שיקול דעת תוך כדי ביצוע אותה פעולה. זה יכול להוביל במקרים מסויימים לחוסר נחת וביצוע טעויות או גרוע יותר.
אמיר,
תודה על הקישורים המעניינים. למיטב הבנתי, Habituation הוא מה שמאפשר לתופעת "עוורון הבאנרים" לקרות –
http://www.upaisrael.org/Services/Resources/Columns/Banner_Blindnes.htm
החוויה שלי עם האתר rest.co.il שהתייחסתי אליו בפוסט, היא שכמות האנימציות כל כך רבה, שאי אפשר להתרגל אליהן ולקרוא. אולי הם יכולים להוציא על זה פטנט :-)