כמה פעמים ישבתם מול הודעה שאומרת לכם – "[משהו] עומד לקרות. האם להמשיך?", עם כפתורי "המשך" ו"בטל"? כמה פעמים מתוכן קראתם את ההודעה שוב ושוב והתלבטתם על מה ללחוץ, וכמה פעמים פשוט לחצתם על "בטל" או "המשך" בלי לחשוב?
על הודעות אישור פעולה (confirmation messages), מתי להשתמש בהן ומתי ממש לא.

דוגמה

כולנו נתקלנו בהודעות כמו זו מג'ימייל:

המטרה שלה ברורה: היא מוודאה שהתכוונתם לשלוח את ההודעה בלי נושא. הודעות אישור פעולה כאלה (confirmation messages) נועדו כדי למנוע סוג של טעויות שנקראות "מעידות פעולה" (action slips), פעולות שהמשתמש יזם אבל לא התכוון לבצע. הן עשויות להיות תוצאה של חוסר תשומת לב או חוסר הבנה של הפעולה עצמה, ויש להודעות האלה תפקיד חשוב. אבל האם נכון להשתמש בהן בכל פעולה שהמשתמש עשוי לטעות בה?

עדיף לא להסתכן בטעות

ככה נראים מנופים שנתקעו

מאיר אריאל שר "טעות במחשב עלתה לי מיליון…"ויטלי כתב על מקרה מהשבוע האחרון שבו זה באמת קרה: סוחר בבורסה לחץ בטעות על הכפתור הלא נכון, והזרים הוראה לרכישה של מיליארדי (ביליונֵי) מניות, במקום מיליונים. הבורסה הגיבה בנפילה. האם המשתמש טעה ולחץ על "b" (עבור billion) במקום על "m" (עבור million)? כנראה שלא נדע. אבל בכל מקרה שבו מציבים מכשול, מקום שבו משתמשים עשויים לטעות, יהיו כאלה שיטעו בו. אפשר לשאול את המשתמש "האם אתה בטוח?", אבל יותר כדאי לעצב את המערכת כך שלא יהיה סיכוי לטעות.

דוגמה מצויינת לשיקול כזה בעיצוב היא מכונת הכתיבה וסידור המקלדת שלה (Qwerty), אותו סידור מקלדת שאתם משתמשים בו עכשיו. הסידור של המקשים במקלדת תוכנן כך שאותיות שמופיעות אחת ליד השניה בתדירות גבוהה יהיו רחוקות אחת מהשניה בלוח המקשים. הסיבה היתה שבמכונות כתיבה היו מנופים שהתרוממו כשלחצו על מקש, ולחיצה על שני מקשים סמוכים היתה גורמת למנופים (לפעמים) להתקל אחד בשני ולהתקע. במקום לחנך את המשתמשים במכונת הכתיבה לא ללחוץ במהירות על שני מקשים סמוכים אחד אחרי השני, פשוט מיקמו אותם רחוק אחד מהשני. אפשר לקרוא על זה עוד בוויקיפדיה – סיפור מעניין. משם גם לקוחה התמונה הזו.

את אותו הדבר רצוי וכדאי לעשות בממשק. למשל, במערכת שמתכננים איתה את לוח הפגישות של רופא, לא למקם את כפתור ה"יציאה" ליד כפתור ה"פגישה חדשה" או ליד כפתור ה"שמירה". ברור שאנשים יודעים לקרוא, אבל הם עשויים לפספס, והרחקת הכפתורים תעזור להם לא לטעות.

כשאי אפשר להשתמש בפתרונות כאלה, ובמקומות שבהם באמת נחוצה פעולה מסוכנת, אפשר להשתמש בהודעות אישור פעולה, אבל חשוב להפעיל שיקול דעת. אני אסביר למה.

סכנה 1: הטרדה

הסכנה העיקרית בשימוש בהודעות אישור פעולה הוא הטרדה. לשאול את המשתמש על כל פעולה "האם אתה בטוח?" זו הטרדה אמיתית. יש מערכות ששואלות "האם אתה בטוח שאתה רוצה לצאת מהמערכת?" בכל פעם שיוצאים (Log Out). האם זה באמת נחוץ? התשובה היא, כמובן, לא.

כדי להמנע מהטרדה כזו צריך להפעיל שיקול דעת פשוט ולשאול כמה שאלות פשוטות:

  • האם הפעולה הזו בלתי-הפיכה?
  • אם היא הפיכה, האם המשתמש ידע בקלות כיצד לבטל אותה?
  • אם היא בלתי-הפיכה, האם ביצוע שלה יגרום לאובדן מידע או זמן משמעותיים למשתמש?

רק אם הפעולה בלתי-הפיכה והיא תגזול מידע או זמן מהמשתמש, או אם היא הפיכה אבל למשתמש אין את הידע כיצד להפוך אותה, רק אז חשוב להציג הודעת אישור.

סכנה 2: ניסוח

כמו בכל מקום אחר בממשק, כשכותבים הרבה המשתמשים לא קוראים. לכן חשוב לכתוב טקסט קצר בהודעה מהסוג הזה, אם רוצים שהמשתמשים יקראו אותה. אבל טקסט קצר לא מספיק, הוא צריך להיות גם ברור. שימו לב להודעה הזו מ-Powerpoint 2007, שמופיעה לפעמים כשסוגרים את התוכנה:

לא הבנתם? הנה, אריק איינשטיין יסביר לכם:

אז האם זה "Document Recovery task pane" במובן של "גרופן" או במובן של "גראפן"?

אם נשים לרגע את הצחוק בצד, למי מכם שלא יודע, ה"Document Recovery task pane" זו החלונית שבה מופיעים כל המסמכים ש-Powerpoint שמר אוטומטית עבורכם לפני שהתוכנה התרסקה. כלומר, אלה גרסאות של מצגות שלא שמרתם בפעם האחרונה שעבדתם עליהן, וזו ההזדמנות האחרונה להציל אותן. האם אי אפשר היה לכתוב משהו שאומר את זה?

סכנה 3: עיצוב גראפי

בנוסף לשינויים בטקסט, אפשר היה להציג משהו שימחיש את הסכנה.למשל, אפשר היה להציג אייקון שמשקף סכנה מיידית, הרבה יותר מהמשולש הצהוב שמופיע ליד ההודעה. כפי שכבר כתבתי כאן, המשולש הזה מציין, על-פי סטנדרט הממשק של מיקרוסופט, ש"הממשק מראה מצב שעשוי להיות בעייתי בעתיד". זה אומנם תיאור נכון של המצב, אבל הוא סוג של understatement – מדובר פוטנציאלית באובדן בלתי-הפיך של עבודה.

היה אפשר, למשל, להשתמש באייקון כזה (נלקח ממקינטוש):

אפשר היה לעשות כמה דברים נוספים בעיצוב:

  • להציג את המסמכים שיימחקו כאייקונים מוקטנים
  • להציג את העמודים שהשתנו במסמכים שנשמרו אוטומאטית לעומת הגירסה שהמשתמש שמר, כלומר – את מה שהמשתמש יאבד.
  • להדגיש בצורה חזקה (אות גדולה, בצבע אדום, למשל) את הטקסט שמסביר מה יקרה אם המשתמש אכן יצא מהמערכת.

ויש כמובן פתרונות נוספים שאפשר לחשוב עליהם, כאלה שלא יסכנו את המשתמש באובדן מידע.

סכנה 4: ברירות מחדל וכפתורי פעולה

ההודעה הלקויה של Powerpoint הופכת לקריטית הרבה יותר כשלוקחים בחשבון שברירת המחדל של כפתורי האפשרויות היא "No", כלומר אם לחצתם באופן אוטומאטי OK, שמסומן גם הוא כברירת מחדל, הקבצים שלכם הלכו. נמחקו. נעלמו. לנצח. כפי שכבר כתבנו קודם, רוב האנשים לא קוראים מה כתוב בהודעה, ולכן הם פשוט ילחצו על הדבר הראשון שנראה שיקדם אותם הלאה – כפתור ה-OK. הסכנה ברורה?

סיכום

כדאי לתכנן את המערכת כך שהיא לא תכשיל את המשתמש ותגרום לו לבצע פעולות שהוא לא מעוניין בהן (action slips). פתרונות עיצוביים שונים עשויים לבטל את הצורך בהודעות כאלה בכלל, או לצמצם אותו משמעותית. אם מחליטים להציג הודעות כאלה, כדאי:

  • לבדוק האם הן באמת נחוצות ולא סתם מטרידות
  • לנסח אותן בצורה תמציתית וברורה
  • להציג אותן בצורה שתשקף את החומרה שלהן
  • להשתמש בכפתורי הפעולה של ההודעה בברירות מחדל שלא יכשילו את המשתמש.

יש לכם עוד שיקולים שלא הצגתי כאן? דוגמאות להודעות אישור פעולה לא ברורות? אשמח לקרוא כאן בתגובות.

התמונה שלמעלה: CC by adobemac