כמה פעמים ישבתם מול הודעה שאומרת לכם – "[משהו] עומד לקרות. האם להמשיך?", עם כפתורי "המשך" ו"בטל"? כמה פעמים מתוכן קראתם את ההודעה שוב ושוב והתלבטתם על מה ללחוץ, וכמה פעמים פשוט לחצתם על "בטל" או "המשך" בלי לחשוב?
על הודעות אישור פעולה (confirmation messages), מתי להשתמש בהן ומתי ממש לא.
דוגמה
כולנו נתקלנו בהודעות כמו זו מג'ימייל:
המטרה שלה ברורה: היא מוודאה שהתכוונתם לשלוח את ההודעה בלי נושא. הודעות אישור פעולה כאלה (confirmation messages) נועדו כדי למנוע סוג של טעויות שנקראות "מעידות פעולה" (action slips), פעולות שהמשתמש יזם אבל לא התכוון לבצע. הן עשויות להיות תוצאה של חוסר תשומת לב או חוסר הבנה של הפעולה עצמה, ויש להודעות האלה תפקיד חשוב. אבל האם נכון להשתמש בהן בכל פעולה שהמשתמש עשוי לטעות בה?
עדיף לא להסתכן בטעות
מאיר אריאל שר "טעות במחשב עלתה לי מיליון…" – ויטלי כתב על מקרה מהשבוע האחרון שבו זה באמת קרה: סוחר בבורסה לחץ בטעות על הכפתור הלא נכון, והזרים הוראה לרכישה של מיליארדי (ביליונֵי) מניות, במקום מיליונים. הבורסה הגיבה בנפילה. האם המשתמש טעה ולחץ על "b" (עבור billion) במקום על "m" (עבור million)? כנראה שלא נדע. אבל בכל מקרה שבו מציבים מכשול, מקום שבו משתמשים עשויים לטעות, יהיו כאלה שיטעו בו. אפשר לשאול את המשתמש "האם אתה בטוח?", אבל יותר כדאי לעצב את המערכת כך שלא יהיה סיכוי לטעות.
דוגמה מצויינת לשיקול כזה בעיצוב היא מכונת הכתיבה וסידור המקלדת שלה (Qwerty), אותו סידור מקלדת שאתם משתמשים בו עכשיו. הסידור של המקשים במקלדת תוכנן כך שאותיות שמופיעות אחת ליד השניה בתדירות גבוהה יהיו רחוקות אחת מהשניה בלוח המקשים. הסיבה היתה שבמכונות כתיבה היו מנופים שהתרוממו כשלחצו על מקש, ולחיצה על שני מקשים סמוכים היתה גורמת למנופים (לפעמים) להתקל אחד בשני ולהתקע. במקום לחנך את המשתמשים במכונת הכתיבה לא ללחוץ במהירות על שני מקשים סמוכים אחד אחרי השני, פשוט מיקמו אותם רחוק אחד מהשני. אפשר לקרוא על זה עוד בוויקיפדיה – סיפור מעניין. משם גם לקוחה התמונה הזו.
את אותו הדבר רצוי וכדאי לעשות בממשק. למשל, במערכת שמתכננים איתה את לוח הפגישות של רופא, לא למקם את כפתור ה"יציאה" ליד כפתור ה"פגישה חדשה" או ליד כפתור ה"שמירה". ברור שאנשים יודעים לקרוא, אבל הם עשויים לפספס, והרחקת הכפתורים תעזור להם לא לטעות.
כשאי אפשר להשתמש בפתרונות כאלה, ובמקומות שבהם באמת נחוצה פעולה מסוכנת, אפשר להשתמש בהודעות אישור פעולה, אבל חשוב להפעיל שיקול דעת. אני אסביר למה.
סכנה 1: הטרדה
הסכנה העיקרית בשימוש בהודעות אישור פעולה הוא הטרדה. לשאול את המשתמש על כל פעולה "האם אתה בטוח?" זו הטרדה אמיתית. יש מערכות ששואלות "האם אתה בטוח שאתה רוצה לצאת מהמערכת?" בכל פעם שיוצאים (Log Out). האם זה באמת נחוץ? התשובה היא, כמובן, לא.
כדי להמנע מהטרדה כזו צריך להפעיל שיקול דעת פשוט ולשאול כמה שאלות פשוטות:
- האם הפעולה הזו בלתי-הפיכה?
- אם היא הפיכה, האם המשתמש ידע בקלות כיצד לבטל אותה?
- אם היא בלתי-הפיכה, האם ביצוע שלה יגרום לאובדן מידע או זמן משמעותיים למשתמש?
רק אם הפעולה בלתי-הפיכה והיא תגזול מידע או זמן מהמשתמש, או אם היא הפיכה אבל למשתמש אין את הידע כיצד להפוך אותה, רק אז חשוב להציג הודעת אישור.
סכנה 2: ניסוח
כמו בכל מקום אחר בממשק, כשכותבים הרבה המשתמשים לא קוראים. לכן חשוב לכתוב טקסט קצר בהודעה מהסוג הזה, אם רוצים שהמשתמשים יקראו אותה. אבל טקסט קצר לא מספיק, הוא צריך להיות גם ברור. שימו לב להודעה הזו מ-Powerpoint 2007, שמופיעה לפעמים כשסוגרים את התוכנה:
לא הבנתם? הנה, אריק איינשטיין יסביר לכם:
אז האם זה "Document Recovery task pane" במובן של "גרופן" או במובן של "גראפן"?
אם נשים לרגע את הצחוק בצד, למי מכם שלא יודע, ה"Document Recovery task pane" זו החלונית שבה מופיעים כל המסמכים ש-Powerpoint שמר אוטומטית עבורכם לפני שהתוכנה התרסקה. כלומר, אלה גרסאות של מצגות שלא שמרתם בפעם האחרונה שעבדתם עליהן, וזו ההזדמנות האחרונה להציל אותן. האם אי אפשר היה לכתוב משהו שאומר את זה?
סכנה 3: עיצוב גראפי
בנוסף לשינויים בטקסט, אפשר היה להציג משהו שימחיש את הסכנה.למשל, אפשר היה להציג אייקון שמשקף סכנה מיידית, הרבה יותר מהמשולש הצהוב שמופיע ליד ההודעה. כפי שכבר כתבתי כאן, המשולש הזה מציין, על-פי סטנדרט הממשק של מיקרוסופט, ש"הממשק מראה מצב שעשוי להיות בעייתי בעתיד". זה אומנם תיאור נכון של המצב, אבל הוא סוג של understatement – מדובר פוטנציאלית באובדן בלתי-הפיך של עבודה.
היה אפשר, למשל, להשתמש באייקון כזה (נלקח ממקינטוש):
אפשר היה לעשות כמה דברים נוספים בעיצוב:
- להציג את המסמכים שיימחקו כאייקונים מוקטנים
- להציג את העמודים שהשתנו במסמכים שנשמרו אוטומאטית לעומת הגירסה שהמשתמש שמר, כלומר – את מה שהמשתמש יאבד.
- להדגיש בצורה חזקה (אות גדולה, בצבע אדום, למשל) את הטקסט שמסביר מה יקרה אם המשתמש אכן יצא מהמערכת.
ויש כמובן פתרונות נוספים שאפשר לחשוב עליהם, כאלה שלא יסכנו את המשתמש באובדן מידע.
סכנה 4: ברירות מחדל וכפתורי פעולה
ההודעה הלקויה של Powerpoint הופכת לקריטית הרבה יותר כשלוקחים בחשבון שברירת המחדל של כפתורי האפשרויות היא "No", כלומר אם לחצתם באופן אוטומאטי OK, שמסומן גם הוא כברירת מחדל, הקבצים שלכם הלכו. נמחקו. נעלמו. לנצח. כפי שכבר כתבנו קודם, רוב האנשים לא קוראים מה כתוב בהודעה, ולכן הם פשוט ילחצו על הדבר הראשון שנראה שיקדם אותם הלאה – כפתור ה-OK. הסכנה ברורה?
סיכום
כדאי לתכנן את המערכת כך שהיא לא תכשיל את המשתמש ותגרום לו לבצע פעולות שהוא לא מעוניין בהן (action slips). פתרונות עיצוביים שונים עשויים לבטל את הצורך בהודעות כאלה בכלל, או לצמצם אותו משמעותית. אם מחליטים להציג הודעות כאלה, כדאי:
- לבדוק האם הן באמת נחוצות ולא סתם מטרידות
- לנסח אותן בצורה תמציתית וברורה
- להציג אותן בצורה שתשקף את החומרה שלהן
- להשתמש בכפתורי הפעולה של ההודעה בברירות מחדל שלא יכשילו את המשתמש.
יש לכם עוד שיקולים שלא הצגתי כאן? דוגמאות להודעות אישור פעולה לא ברורות? אשמח לקרוא כאן בתגובות.
כמובן יש לציין כי הודעת אישור הפעולה צריכה לכלול אפשרויות תשובה שברורות למשתמש, גם מבחינת היחס שלהן לשאלה וגם מבחינת התוצאה של לחיצה עליהן.
לפני שבוע טסתי ב "אלעל" – והשתמשתי במערכת הבידור החדשה (VOD*)
כאשר אתה מנסה להפסיק לראות תכנית מסוימת מופיעה השאלה:
"האם ברצונך לסיים את הצפיה ב <>"
ושתי אפשרויות בחירה:
"ביטול" או "יציאה".
אהמ….
היי שגיא, זה נכון מאוד, אני חושב שלזה כיוונתי בסכנה 2 – הטקסט צריך להיות ברור, בשני המובנים שהזכרת.
הדוגמה מאל-על מאלפת :-) בפעם הבאה צלם את המסך ושלח למערכת!
לצערי לא הצלחתי להוציא (באמצעות האייפון), תמונה ראויה בתנאי התאורה .. אבל כן יש לי משהו "בערך".
לאיפה אני יכול לשלוח את הצילום מסך ?
:)
(יש מצב לאפשר בעתיד לצרף צילומים עם הפוסטים ? )
זה המקום לציין את התכונה המדליקה של Gmail: במידה ומופיעה במכתב המילה "מצ"ב" ולא צורף קובץ, Gmail מעיר את תושמת לבך שלא צורף קובץ, וכו'. זה באמת מבאס לשלוח מייל ולקבל תגובה ששכחנו לצרף את הקובץ..
אתה יכול לשלוח אלי, [email protected]/__newsite
עמית, זה באמת פיצ'ר מצויין, אני חושב שהוא פועל רק אם מפעילים את ה"Google Labs". זאת דוגמא מעולה להודעת אישור פעולה שהולכת עוד צעד קדימה בחשיבה על המשתמש.
הי ברק,
תודה על הקישור :)
הערה קטנה – אני לא ממש מסכים עם זה שהמקלדת היא דוגמא לעיצוב שמונע טעויות. זה כמעט הפוך – לא במובן שהוא מעודד טעויות, כמובן, אלא שהוא לא מאפשר למשתמש לעבוד בצורה אופטימלית, מפני שהמערכת לא מסוגלת להתמודד עם זה. QWERTY לא מונעת טעויות, אלא מונעת מהמשתמש "לתקוע את המערכת" ע"י הזנת קלט שהוא לגיטימי ונפוץ. ובפועל זה פוגע במהירות ההקלדה, שזה הגיוני, מאחר והמקלדת תוכננה להרחיק את האותיות הנפוצות זו מזו, והאצבעות מעדיפות שהן יהיו קרובות. יש את מקלדת Dvorak שבה האותיות הנפוצות נמצאות באותה שורה, וקיימת הסכמה די גורפת על כך שהיא יותר יעילה. אפשר לקרוא יותר על המקלדות וההשוואה ביניהן בויקי http://bit.ly/7S4kS.
היי ויטלי,
התיקון במקום, הכוונה שלי היתה במובן הרחב, לשינוי בעיצוב שעושים כדי למנוע מהמשתמש בעיות. לא טענתי שזה יוצר הקלדה יעילה יותר, אלא הקלדה ללא תקלות. אומנם לחיצה שגויה על "מחיקה" במקום "שמירה" היא לא תקלה במערכת כמו התקיעה של המנופים במכונת הכתיבה, אבל עבור המשתמש המשמעות דומה – תלישת שערות ו/או טפיחה נמרצת על המצח (של עצמו) :-)
אם מדברים על gmail יש לי שאלה לא הכי קשורה אבל ….
למה אני רואה את המייל מיושר לימין ? איך מתקנים ?
למה לא שאלו אותי ?
אחלה פוסט , השימוש באלרטים יצא מפרופורציות ולדעתי מעיד על כיסוי תחת בשילוב עם 0 יצירתיות
דוגמאות נוספות: מכונות חיתוך נייר מקצועיות, כאלו שחותכות חבילות דפים שלמות ויכולות להוריד אצבע בלי להרגיש אפילו רעד בכנף, באות עם שני כפתורים שמחייבים אותך לשים את שתיי הידיים מחוץ לאזור הסכנה; שעונים מעוררים שמכריחים אותך להכניס קוד כדי להפסיק את האזעקה; כפתורי הok וה cancel בחוזי שימוש שהופכים פעילים רק אם גללת למטה ועוד כמה.
ויטלי: אני לא לגמרי מסכים שהממשק לא מאפשר לעבוד בצורה אופטימלית. האם הקלדה של ח' וי' שנעשית באותה אצבע, מהירה יותר מאשר הקלדה של ח' ו-כ', שנעשית על ידי שתי ידיים שונות? אין לי את הסימוכין המתאימים אבל זכור לי שפעולה ליד השניה היא מעיין 'חצי פעולה' מבחינת המוח, ואילו פעולה של אותה יד היא 'פעולה נוספת'. יכול להיות שאני טועה. [גוגל, מצא לי דוקטורנט למדעי המוח שיענה לי על זה]
הי ישי,
כדי למדוד את יעילות המקלדת לא צריך להכנס לתוך המוח (כי לא נצא מזה :) ), אלא אפשר להסתפק במדדים אמפיריים יותר, כמו מספר הצירופים הפשוטים ומספר הצירופים המסורבלים של המקשים, חלוקת הנטל על שתי הידיים וכד'. בקישור שהבאתי יש השוואה כזו.
אתה צודק שהסיבה שהבאתי לחוסר היעילות של הQWERTY הייתה קצת פשטנית מדי :)
וכרגיל – בעיריית תל אביב
העיצוב מוביל את המשתמש לבצע טעות.
זה לא בדיוק קשר לנושא הפוסט אבל בעצם זה כן: בתור דוגמא איך לא לעשות מה.
בשדרות רוטשילד בתל אביב – יש צד להולכי רגל, וצד לאופניים.
עיריית תל אביב יצאה בקמפיין גדול להולכי רגל: "שימו לב, אל תלכו על שבילי האופניים"
אבל מעבר החצייה בשדרות רוטשילד.. נמצא בדיוק בצד של שביל האופניים, ומוביל את הולך הרגל לשם..
:)
משעשע: חזרתי לפוסט כדי להגיב לשגיא והדבר הראשון שצד את עיני הייתה הדוגמא מגוגל בתחילת הפוסט. לחצתי שלוש פעמים על cancel בכלל בלי לקרוא או לעצור לחשוב… כלומר גם הוכחתי את הטענה וגם יצאתי טיפש כשאני מצהיר על זה ברי"ש גלי.
שגיא: היינו בתערוכה ברוטשילד ובאמת שמנו לב שלא רק שמעברי החציה הם לא עקביים, אלא גם המיקום של שביל האופניים הוא לא עקבי: פעם הוא מימין, פעם משמאל. כלומר אין סיכוי לבנות מודל מנטלי לגבי הצד שבו אתה צריך להיות כרוכב אפניים או הולך רגל.
ושוב אני: בלינק הזה http://www.uniqui.co.il/__newsite/wp-content/uploads/2010/05/76.jpg אפשר לראות דוגמא טובה של גוגלדוקס.הדוגמה הזו היא חיובית בעיניי. היא נותנת לנו את האופציה להחליט עכשיו, להגיד במכוון 'עזוב אותי' אבל גם (וזה לדעתי מה שהרוב עושים) להתחמק מהחלטה כרגע – תזכיר לי אחר כך. כלומר: באתי בשביל משהו ספציפי, המידע שלך מעניין, אבל אני חייב לעשות את העניין שלשמו הגעתי לכאן.'
מעניין כמה אנשים לוחצים עוד פעם ועוד פעם על 'תזכיר לי אח"כ' ואז לא קוראים את הדבר הזה. כמו חשבונות שנערמים בפינה של שולחן האוכל בבית מתוך כוונה 'לטפל בהם פעם'.
(תודה ברק על ההוסטינג)
ישי, דוגמאות מצויינות.
לגבי הגוגל דוקס, השאלה שעולה אצלי היא השאלה הנצחית – כמה מותר להציק למשתמש כדי לשווק לו דברים שעשויים לעזור לו, כאלה שהוא היה רוצה לדעת מהם. בסופו של דבר יש את אפקט ה"זאב זאב", ושימוש יתר בהודעות הקופצות האלה יגרום ל"עוורון באנרים" כלומר, משתמשים ילחצו אוטומאטית על "סגירה" או על "לקרוא אחר-כך" בלי לקרוא אף-פעם.
זה חייב להיות משהו בעל ערך אמיתי למשתמש, ולתפוס את תשומת הלב שלו לפחות פעם אחת כדי שהוא יתחיל לקרוא את ההודעות האלה. דוגמה למקום שבו זה כנראה לא ממש הצליח (ו"ירד מהמדפים") – Tip of the Day של Word 6.0. למרות זאת, היה בו טיפ מופלא שאני זוכר עד היום:
"You can hurt yourself if you run with scissors"
:-)
אגב – שגיא, ישי, גם הצד שמיועד לחניה של תושבי תל-אביב בלבד (בלילה) הוא משתנה: פעם בימין ופעם בשמאל. עם כל הכבוד לרוכבי האופניים (ויש, גם לאלה מאיתנו שלא בילו שנים בהולנד), זו בעיה הרבה יותר קשה מעניין האופניים. כידוע, הסימון על המדרכה הוא כחול-לבן בשני הצדדים, החונים מבולבלים – אם הם בכלל מודעים לשלטים שמגדירים איפה אפשר לחנות, והפקחים – חוגגים. קשה שלא לחשוד ביד מכוונת בעניין הזה…
ברק אתה צודק, ההערה שלי היתה לגבי הודעות האזהרה של עיריית תל אביב אודות הצורך להזהר מללכת על שבילי האופניים בשילוב המיקום של מעבר החציה שמוביל את הולך הרגל דווקא לשם.
אחלה פוסט!
לגבי ההודעה של גוגל על צרוף קבצים- (נדמה לי שכבר כתבתי פעם על זה) – עדיף לשכוח לצרף קובץ פעם אחת, מאשר להרגיש שמישהו קורא – וגם מבין- את המיילים שלך.. יש בזה חדירה גסה לפרטיות.
מה עוד שגם אם מופיע במייל ניסוח כגון: שימי לב לקבצים המצורפים במעטפה שנשלחה אתמול, תתקבל ההודעה..
אפרת, אני לא בטוח לגבי מה שאמרת. ג'ימייל הוכיח שרוב האנשים לא מתנגדים שיקראו להם את המייל כל עוד זו מכונה. גם החוק הביומטרי שעובר כאן (זהירות, דיעה אישית) מוכיח שרוב האנשים אומרים ' אין לי מה להסתיר ואם זה עוזר לי במשהו, אז למה לא?,. כמובן שישנם גבולות. אם גוגל היה מצרף לי ללוח שנה התראות להנחת תפילין כל בוקר רק בגלל ששם המשפחה שלי הוא כהן, יש להניח שזה היה מרגיז אותי למדי.
אני מסכים איתך שהגבול הוא דק בין עזרה לבין מהדק הנייר של מיקרוסופט שיכול לגרום למהטמה גנדי להרביץ למפתחים שלו. אבל אני חושב שההתנגדות לא מתעוררת כתוצאה מהמחשבה איך הפעולה נעשתה. כלומר: המשתמשים לא יתנגדו לזה כי הם פתאום יבינו 'רגע, הם בעצם קוראים כל דבר שיש לי כאן. הם יכולים אם כך גם לעשות א'ב'ג' וגם 123'. ההתנגדות היא כמה העזרה מתנגשת עם היעדים והמטרות המקוריים של הפעולה.
אפרת, תודה!
ישי, אפרת, אני חושב שהגישות של שניכם נכונות. יש אנשים שיחוו את זה כמוך אפרת, ויש כאלה שיחוו את זה כמוך, ישי. השאלה היא כמה מהאנשים מיוצגים על-ידי הגישה של אפרת (זו חדירה לפרטיות), וכמה על-ידי הגישה ישי (אם זה עוזר לי – למה לא). כמו תמיד, אין לשאלות כאלה תשובה מוצקה עד שבודקים. וגם אז, השינוי בממשק (ע"ע פייסבוק) יכול לגרום לשינוי ביחס של הציבור לענייני פרטיות.
העובדה שגוגל בחרו לשים את היכולת הזו ב-Google Labs והיא לא ניתנת אוטומאטית לקהל הרחב מרמזת בעיני שגם הם מודעים לכך שתחושות כמו שאפרת מציגה עשויות לעלות, ושהם (בינתיים) לא רוצים לטלטל את הספינה עם זה.
אני חושב שזה פיצ'ר מגניב :-)
ישי, נראה לי שהתכוונת להגיד "כל עוד זו (כן) מכונה", לא?
ויטלי, חבל שעריכה שעושים בבלוג לא יודעת להתעדכן חזרה במיילים שמודיעים על תגובה חדשה פוסט… :-) זו אכן היתה טעות…
ויטלי – הממשק של וורדפרס הוציא באמת הודעה שאני צריך לשנות את זה כי זה לא הגיוני, אבל התעלמתי ממנה
;-)
תודה ברק על התיקון.
ניסוח על הכפתור – לקח נוסף שלמדתי מנסיון הוא שכדאי לרשום על כפתור הלחיצה עצמה ניסוח ברור יותר מאשר "כן" או "לא". ניסוחים כמו "שמור לי", "הישאר מחובר" וכד' יהיו יותר ברורים. רוב המשתמשים אינם קוראים את הטקסט המלווה את ההודעה אלא רק את הכפתור.
ניסוח מתאים – תובנה נוספת שעלתה מהתבוננות היא כי משימה שהיא שלילית במהותה, כדאי לנסח את הכיתוב שלה כשלילי מוחלט ולחילופין פעולה חיובית – במילים חיוביות. לדוגמא בתוכנת השליטה LogMeIn לאחר זמן מסויים של חוסר פעילות צצה הודעה האם לסגור את החלון, כאשר הניסוח הוא Disconnect Now או Don't Disconnect Now, כאשר נראה כי זו משימה חיובית (להישאר מחובר לאתר) – אין להתנסח בלשון שלילית (אל תתנתק) אלא חיובית כגון: הישאר מחובר וכד'.
בידול אפשרויות – בהמשך לרעיון זה כדאי לבדל באופן ברור כל אפשרות. כלומר, לא כדאי שהניסוחים יהיו קרובים אחד לשני (כמו בדוגמא של LogMeIn). דוגמא נוספת לרעיון זה שצצה עכשיו בזמן כתיבת התגובה היא הודעה של Windows Update
Restart Later או Restart Now. הטקסטים דומים זה לזה ולוקח למשתמש זמן רב להבחין ביניהם.
שכחתי לציין, מברוק אדיר על האתר ועל היוזמה להקמת UXI !!!
מסכים עם דויד.. הטקסט על כפתור ביצוע הפעולה מועיל מאד
אם כי במקרה של מיקרוסופט – (ואני בד"כ לא אוהב אותם), אני מבין את הדחיפה המנטלית לזה שתאתחל. עדכוני האבטחה שלהם חשובים, הם באמת לא רוצים לאתחל בברוטליות, אבל הם כן רוצים שבהקדם אתה תשמור את הקבצים שלך ותאתחל. הם גם מציקים בתדירות די גבוהה אם אתה אומר להם later. זה אולי מציק אבל צורת הכיתוב על הכפתורים – יש אחריה הגיון. תאתחל ! עכשיו או קצת אחר כך (אבל לא הרבה אחר כך) ותאתחל כבר !
במקרה של LogMein אני מסכים איתך לחלוטין.
היי דוד, תודה על התגובה :-) פיספסתי את התגובה כשכתבת אותה, אני משתדל להגיב מייד.
גם את הטקסט על הכפתור המשתמשים לא תמיד קוראים, ולכן חשוב לתת טקסט פשוט וברור, רצוי קצר. הבעיה העיקרית בדוגמאות מ-Windows Restart וגם מ-LogMeIn היא שבשתיהן הטקסט דומה, אין אבחנה מספיק ברורה בין האפשרויות בלי לקרוא את ההודעה שמעל ואת הטקסט המלא. ב-Logmein אפשר היה לשנות ל"Disconnect" ו-"Stay connected" או "Keep Connection". ב-Windows היה אפשר להגיד "Restart" ו"Cancel". חזרה על המילה הראשונה בשני הכפתורים מכבידה מאוד על המשתמש.
שגיא ודוד, בעניין ה-restart של מיקרוסופט היה דיון ארוך ומקיף אצל אמיר דותן בבלוג,
http://www.amirdotan.com/blog/?p=890
כמשתמש, אני מעדיף שיזכירו לי פעם אחת, ואם חייבים שוב, שאני אוכל להגיד מתי אני רוצה שיזכירו לי (אם בכלל), או שייתנו לי לבחור משהו כמו "תאתחל בפעם הבאה שאני לא נוגע במחשב במשך שעה".
אכן, הבעיה העיקרית של ההודעות האלה היא שאנשים פשוט לא קוראים אותן.
בתור אחד שנותן תמיכה בפורום אופיס של תפוז, ראיתי עשרות מקרים של אנשים שעבדו על מסמך, לפעמים שעות, מבלי לשמור. אחר כך, כשהם סגרו אותו והתוכנה הציגה את ההודעה ששואלת אם לשמור, הם לחצו על… לא.
וכמובן יש את אלה שנתנו למסמך שם של מסמך קיים (לכל אחד מאיתנו זה קרה לפחות פעם אחת), וכשהתוכנה הציגה את האזהרה שכבר קיים מסמך בשם זה ואם להחליף, לחצו על… כן.
אם כבר חושבים על זה – כדאי לשקול להוסיף תמונה או איקון ברור (כולל צבע, צורה וכד') המסבירים את המשימה. זאת בנוסף למילים שדיברתי בתגובה הקודמת.
בנוסף, משימה קריטית והרסנית צריך להרחיק מהזרימה הרגילה של המשתמש. כלומר, כפתור של משימה שהיא בלתי הפיכה – יהיה במיקום שונה או יעוצב בצורה בולטת פחות ובכל מקרה ידרוש מאמץ קוגניטיבי על מנת שנוודא שהמשתמש רצה את המשימה והיא לא נעשתה בחוסר כוונה.