כמה פעמים קרה לכם שחניתם בקניון ולא זכרתם איפה האוטו כשסיימתם את הקניות? הזכרון שלנו דוהה עם השנים; ככל שאנחנו מזדקנים הזכרון של רובנו נחלש. מי חשב שדווקא קניון גבעתיים יחלץ לעזרתנו?
כמה אסוציאציות על זכרון מהעולם שמסביב, וכמה מילים על עקרון הזכירוּת – memorability, מדד חשוב של שמישות (usability).
כתבנו יצא לשופינג
לא פעם כשאני רואה משהו מעוצב היטב בא לי למצוא את המעצב ולהגיד לו – תודה, איזה כיף שנתת לי את הממתק הזה. אם אתם מכירים את מי שאחראי או אחראית לשילוט של החניון בקניון גבעתיים, תמסרו ד"ש ממני.
עדכון: העבודה היא של סטודיו בסמן-טננבאום, תודה לדנה על הקישור. יש באתר שלהם תמונות יותר מוצלחות של החניון, שווה להציץ – תחת SIGNS.
הנה דוגמא:
מה קשור?
טוב, אני מבלבל אתכם קצת. מה קשורים האריות האלה לזכרון ולאוטו?
רמז: התמונות לא צולמו באותה הקומה. כבר יותר ברור?
נכון, לכל קומה יש חיה אחרת. אבל שימו לב, זה לא ההבדל היחידי: לכל קומה יש גם צבע אחר.
כמו שאפשר לראות בשילוטים האלה, לכל קומה יש גם צבע וגם חיה, ומעבר לזה שהם חמודים ונעימים לעין, שניהם עוזרים למי שלא זוכר מספרים. אם מבין נכון את כוונת המשורר (המעצב), זו הסיבה האמיתית לזה שהם שם. החיות והצבעים הם אמצעים תומכי-זכרון. הרי היה אפשר סתם לקשט את הקומה בציורים ולכתוב "1-" ו-"2-" בגדול בכל מקום, לא? מאחורי הבחירה בצבע וחיה שמייחדים כל קומה ניכרת מחשבה עיצובית.
יש גם אות שמציינת את איזור החניה, היא קצת איכזבה אותי, כי אם היא היתה בעברית גם הילדים הקטנים היו יכולים לעזור לזכור אותה. אצלם גם הזכרון עוד עובד טוב.
כל שלישיה כזאת הולכת תמיד ביחד, גם בכרטיס החניה (יש גם תנין ירוק לקומה 3-), עליו אפשר גם לסמן את הקומה וגם את האות שלידה חניתם. אם יש לכם עט ביד כשאתם יוצאים מהאוטו, אני אשמח לקבל מכם חתימה מתישהו. זה אף פעם לא קורה לי.
אגב, זיהיתם באיזו קומה צולמה התמונה של הכרטיס? :-)
מתנצל על האיכות הטכנית של הצילומים – זה מה שהאייפון שלי הצליח לקלוט באור הפלורסנטים.
אני זוכר אותה קונה שם סולת
יש עוד כלים שמסייעים לזכור.
מכירים את הדלתות הנטרקות המרגיזות האלה, שמשאירות אותך נעול מחוץ לבית בחדר המדרגות כשלגופך מגבת, רק כי יצאת לשניה מהמקלחת לבדוק אם אין מים חמים כי הפיוז של הדוד קפץ? את הסיפור הזה – בפעם אחרת. בכל מקרה, הנה טריק של חברה טובה (ארגנטינאית), שמזכיר לה לקחת את מפתח ביציאה מהבית. היא תלתה את השלט הזה אחרי שיצאה מהבית בלי מפתח כמה פעמים:
llaves הם כמובן מפתחות, בספרדית.
השלט הזה הוא זכרון חיצוני. כמו הקעקועים של הבחור בממנטו, הוא מחזיק את המידע מחוץ לראש העמוס שלנו. אבל שלא כמו הקעקועים בסרט ההוא, זה לא סתם זכרון חיצוני: הוא נמצא במקום שבו אנחנו יודעים שנצטרך אותו, בשאר הזמן אנחנו לא רואים אותו.
ובעולם הממשק?
זכירוּת או memorability הוא אחד ממדדי השמישות. במדד זה בודקים מה קורה כשחוזרים למוצר אחרי שלא משתמשים בו פרק זמן מסויים: כמה זמן נדרש כדי לחזור ולשלוט בו? במוצר הכוונה לאתר, תוכנה, מכשיר נייד או כל מוצר דיגיטלי אחר שיש לו ממשק, שיש לנו איתו אינטראקציה.
יש כמה דברים שמסייעים לאנשים לזכור בהקשר של ממשק:
אלמנטים חזותיים (גראפיקה)שמעוררים אסוציאציות. הזכרון שלנו פועל, כידוע, באמצעות אסוציאציות. אנחנו רואים עציץ פורח על חלון ברחוב, ואז נזכרים שלא השקנו את העציצים בבית כבר שבוע. אנחנו רואים אייקון של מברשת בפוטושופ, ואנחנו מיד נזכרים שאפשר להשתמש בזה כדי לצייר. אנחנו רואים ג'יראפה צהובה על כרטיס החניה, ואנחנו נזכרים בג'יראפה הצהובה שהיתה על הקיר בכניסה לקניון מהחניון.
ארגון דף שמעורר אסוציאציות. אנחנו רואים את האייקון של סימון מסגרת בפוטושופ, ואנחנו נזכרים שגם שני האייקונים שצמודים, הלאסו ומטה הקסמים, קשורים לבחירה של חלקים מהתמונה. אנחנו רואים דף מוצר באמזון, ומיד נזכרים איפה כפתור ההוספה לסל הקניות, כי הוא תמיד באותו מקום בדף, ותמיד עם אותו צבע.
להתאמה אישית יש פעולה דומה. אם הסדר של הפעולות בתפריט הבנק שלכם לא הגיוני והחלטתם לשנות אותו למשהו שהוא יותר הגיוני עבורכם (יש מערכות שבהן שאפשר לעשות את זה), כנראה שבפעם הבאה תאתרו בתפריט דברים יותר בקלות. סביר להניח שאותו הגיון שהנחה אותכם בזמן ארגון התפריט מחדש, ינחה אותכם גם כשתחפשו בו פקודה בהזדמנות אחרת.
- רגש. למשל הפתעה: תגובות לא צפויות של המוצר, לטובה או לרעה, נזכרות לזמן ארוך. זה אולי נכון, אבל אל הייתי מקפיץ סרטונים של מפלצות צורחות בכל שגיאה שהמשתמש עושה בהזנת הסיסמא, רק כדי לשפר את הזכירות של הסיסמא… האפקט הזה יכול להיות תמריץ טוב להקטנת כמות הבאגים שגורמים למערכת להתרסק; המשתמשים יזכרו את ההתרסקות ויחששו ללחוץ על הכפתור ההרסני גם אחרי שהבאג בו יתוקן. באופן דומה, דברים שגורמים לנו להנאה או שמחה ייזכרו היטב, כמו למשל הדוגמאות שלאה נתנה (תציצו בוידאו) מפרוייקט ה-Fun Theory בהרצאה שלה ביום השימושיות האחרון.
- עניין. הצלחתם לרתק את המשתמש? להביא לו תוכן שהיה בעל ערך עבורו? הוא כנראה יחזור שוב, ויש סיכוי טוב שהוא יזכור איפה התוכן היה; הוא יטרח לשנן את המקום (או לשמור אליו קישור – זכרון חיצוני) כדי שיוכל לחזור אליו.
- מוזיקה. באתרים או במוצרים אחרים שיש בהם שימוש במוזיקה, ואני לא מתכוון לפרסומות שצועקות עליך, המוזיקה עשוייה לעזור בלעורר את הזכרונות שיש למשתמש מהאתר.
- ריח. עוד אין במערכות מחשב, אבל ריח מקושר באופן חזק לזכרון. אולי יום אחד.
סיכום
זכירוּת היא מדד שמישות חשוב. כשהמשתמשים זוכרים חלקים מהמוצר, קל להם להשתמש בו גם כשהם חוזרים אליו אחרי זמן רב שלא נגעו בו. מקווה שנהניתם להזכר בכל זה, וכרגיל אתם מוזמנים להוסיף דברים משלכם בעניין.
והנה קטע מעולה מסיינפלד על לזכור את מקום החניה (גם לג'ורג' אין עט!), תודה לעמית יונגר:
פוסט מצויין. נראה לי שאני אזכור אותו…
בספר "ככה זה נדבק" (אפשר לראות המלצה פה http://zvikaroll.wordpress.com/2008/07/20/5/)
יש הרבה דוגמאות שבאות דווקא מעולם של החיים בנגיעה של ניהול וייעוץ, דוגמאות שבקלות מתחברות ליישום גם בעולם ממשק המשתמש.
תודה איתן :-)
תודה גם על הקישור, נראה כמו ספר מעניין!
היה פעם פרק בסיינפלד שעסק, בין השאר, בבעיית החנייה (או איתור הרכב שבחנייה) בחניונים.
זה היה מזמן כך שאני מקווה שאני זוכר נכון (…) – ג'רי הציע שבכל קומה תפורסם קללה בוטה שתגרום לכל מבקר לזכור בדיוק איפה הוא חנה, ומה דעת הנהלת הקניון בעניין..
החניה מיועדת לבני 18 ומעלה בלבד… : )
שכחתי לגמרי מהפרק ההוא…
באמת רעיון מצויין – מפעיל רגש (כעס, עלבון, צחוק), חבל שאין חניונים עם הומור באמת. לא מצאתי את הקטע שאתה מדבר עליו מהפרק, אבל הוספתי קטע רלוונטי אחר מהפרק לפוסט.
תודה!
החניון – באמת רעיון מגניב ומשמח, קרדיט למעצבים – בסמן טננבאום
http://www.btdesign.co.il/
(עבדתי שם פעם)
עכשיו אקרא את המשך הפוסט…
:)
קודם כל פוסט מצוין,
שנית – נתב"ג השיגו את גבעתיים בנושא הזה, אני לא זוכר בדיוק מה הולך שם בחניון אבל יש שם עניין עם עצים לכל קומה, כנראה שזה לא לגמרי מוצלח אם אני לא זוכר את זה במדויק עכשיו, אבל באותו זמן כשחניתי שם, זה עזר לא מעט
אני חייב לציין שמאז שהתחלתי לקרוא אותך אני שם לב ליותר ויותר חוויות משתמש טובות ורעות, אני תמיד אומר לעצמי שאני צריך לרכז אותם, לפחות בשבילך, אם לא בשביל הפעמים הבאות שבהם אתכנת ממשקים כאלה ואחרים,
כך למשל (בהתקשר לנושא פוסט זה) נתקלתי באתר אינטרנט שבמהלך ההרשמה אליו חייב להכניס (שלא בצדק לדעתי) את כתובת הדוא"ל פעמיים – כדי לוודא כנראה שאתה מכניס את הכתובת בצורה נכונה,
אבל זה כידוע – לא ממש נעים למשתמש, אז לאחר שהמשתמש המסכן מילא את השדה הראשון, פעולת JS פשוטה (לא גריז מונקי) שיכפלה את תוכן השדה לשדה האימות, מאוד חוויתי, נכון?
מעניין לדעת אגב שכדי להזכיר לנו דברים, אנחנו צריכים דברים שמזכירים אותם ולא הדבר האמיתי, זאת אומרת, הייתי מצפה למשל (ואני כמעט לגמרי בטוח שבחניוני עזריאלי עושים את זה) שעל גבי כרטיס החניה, שגם ככה עליך לקחת אותו איתך כדי לשלם באמצעותו בטרם היציאה, ניתן יהיה לסמן או לכתוב את הקומה, השורה והטור שבהם החנת את המכונית, נראה קצת יותר ברור
אומנם במסכי המחשב השטח העומד לרשותנו הינו מצומצם ולכן אנחנו חייבים להשתמש בסימלונים זעירים כגון מברשת צבע או פח אשפה כדי להזכיר לנו מה הכפתור הזה עושה, אבל לא תמיד זה כך, למשל כפתורי הרשמה יכילו בדרך כלל את הכיתוב "הרשמה" ולא סמל שיעלה אסוציאציה כזו או אחרת.
אהה… מה רציתי להגיד?
זיכרון אצלי זו בעיה רצינית, בעיקר שמות, פרצופים, מספרים ו… "בשביל מה לעזאזל נכנסתי למטבח?". למשל, לפני ארבע וחצי שנים עברנו צפונה, ואני עדיין לא יודע בעל פה את מספר הטלפון החדש של הבית. לעומת זאת, אם פעם הייתי במקום כלשהו, אדע להגיע אליו שוב בלי בעיה, גם אחרי שנים (אשתי טוענת שהשתילו לי GPS בראש).
אשתי לעומת זאת, בקושי זוכרת איך מגיעים למכולת בפינה, אבל היא ספר טלפונים מהלך.
הרעיון של שלושה אלמנטים לפחות (צבע צורה ואות) הוא נכון, כי יש סוגי זיכרון שונים.
תודה עמרי, הגברת תשומת הלב של אנשים לחוויית המשתמש זאת אחת הסיבות שפתחתי את הבלוג. אני שמח שזה גם מצליח לפעמים…
אם יש לך (או לכל אחד אחר מהקוראים פה) צילומי מסך וסיפורים כאלה לשלוח לי, אני אשמח לקבל.
לעניין הסיסמא – אפשר לקחת את ההצעה שלך צעד קדימה? אני הייתי מוותר בכלל על הסיסמא השניה. תראה את ההרשמה בטוויטר, אם זה הצליח להם… כל אחד יכול (צריך לעשות logout קודם, כמובן, אם אתה בפנים):
http://twitter.com/signup
לגבי מקום לרשום, זה בדרך-כלל אפשרי על הכרטיס – אבל למי יש עט? גם לג'ורג' (בוידאו למעלה) אין. לקריימר דווקא יש, מה זה אומר על אנשים עם עט? :-)
זה נכון, יוסי. אנשים שונים זוכרים אחרת. יש כאלה שזוכרים ויזואלית טוב (זה אני!), יש כאלה שזוכרים שמע – דיבור (אתה זוכר שלפני שנתיים היינו אצל אחותי ואז היא אמרה לך ש…), יש שזוכרים מספרים. אחרי שזוגתי (שתחיה) קראה את הפוסט היא אמרה לי – מה? כתבת שהאריות האלה זה דבר **טוב**? אני מעדיפה שיהיו מספרים, כל התמונות האלה סתם מבלבלות אותי. יכול להיות שבשביל להתאים אליה יותר טוב היה צריך להגדיל את המספר, או להדגיש אותו… קשה לעצב לכולם :-)
ברק, קודם כל שדה האימות המשוכפל היה לדוא"ל ולא לסיסמא, וכן, אני מסכים איתך – אפשר לוותר
הדוגמא של טוויטר מצוינת, ליד כל שדה מופיע הסבר קטן (באחת החברות שעבדתי בהן פעם קוראים לזה: רציונאל, תסביר לגולש מה אתה רוצה ממנו ולמה)
ותוך כדי הקלדה הגולש מקבל גם פידבק חיובי או שלילי שנותן לו תמריץ להמשיך
הcaptcha מאכזבת אך נסלחת.
אבל שום דבר פה לא יגרום לי באמת לזכור את פרטי הרישום שלי (למעט אולי המייל שמגיע בסיום ההרשמה), ואם כבר נגענו בזה…
דוגמא מצוינת ניתן לראות גם באתר http://www.mit.co.il (חברת השמה להייטק) שמצאו את הדרך לשכנע את הגולש לעבור את כל ההרשמה המפרכת מבלי להתעייף באמצע (למרות שגם פה יש אפשרות לשמור ולהמשיך בפעם אחרת)
דוגמא זהה ניתן למצוא בlinkedin
אופס, אתה צודק, חוסר בשעות שינה משפיע עלינו, מסתבר…
תמיד חוזרים על שניהם, על הדוא"ל ועל הסיסמא, ואני ממש לא מבין למה זה טוב. למה לא להכניס את השם פעמיים? ברור שהמייל הוא אמצעי ליצירת קשר אחר-כך, אבל בעיני זה סתם מטריד. לרוב עושים קופי-פייסט, ואז יש את האתרים המתחכמים שחוסמים את הפייסט באתר. גאוני, לא? ממש התעללות. המנהג הזה של אימייל וסיסמא כפולים צריך לעבור מהעולם, כמו כפתור ה"Reset" בסוף טפסים.
אשמח לשמוע על איזה טופס של MIT אתה מדבר, הטופס הזה? http://bit.ly/5IipPW
הוא נראה די יבש וצפוף, הודעות השגיאה בו לא ברורות (נסה להכניס ת.ז. עם ספרת ביקורת שגויה), מוצגות ב-Alert (הודעת דפדפן סטנדרטית ולא נעימה)… או שאתה מתכוון למשהו אחר?
אני מתכוון בדיוק לטופס הזה, ההמשך הוא ה"שוס" הגדול
מן הסתם לא הכל מושלם בחיים :-)
אתה מוזמן לספר מה השוס.
ניסיתי להכנס עם הפרטים האמיתיים שלי וקיבלתי הודעה בחלון חדש:
———-
הינך קיים במאגר MIT.
אנא בדוק בקפדנות את כל הפרטים המופיעים לגביך, כי סביר שחלק מהם איננו עדכני או חסר.
אנא עדכן את כל הפרטים בדייקנות. יש לעדכן את שדה תעודת זהות, ככל שתקדיש יותר תשומת לב למילוי מדויק של השאלון, יגדלו סיכויי ההצלחה למצוא עבורך משרה מתאימה.
אנא אל תשכח לצרף בסיום העדכון קורות-חיים עדכניים.
חשוב מאוד: עליך להגדיר את סיסמתך ע"י לחיצה על כפתור "שינוי סיסמא"
לעדכון הפרטים לחץ כאן
———–
לחצתי על "לחץ כאן", החלון נסגר, ולא קרה כלום. נראה כמו באג.
שלחתי לך למייל…
תודה עמרי,
יש דברים טובים בטופס ההרשמה הזה, אני יכול להבין למה הוא מצא חן בעיניך. יש הרבה טקסט עזרה, המסכים נקיים וברורים, יש הצגה של התקדמות, השלמה אוטומטית ועוד. לא הייתי מחלק אותו לכל-כך הרבה שלבים, ואם כן – הייתי מנסה לתת איזשהו סימן לגבי מה מצפה לי במסכים הבאים (יש שם עשרות שלבים!)
הם פספסו בענק עם ההתחלה שלו (מה שכתבתי בתגובות הקודמות), שזה ממש חבל, כי הרבה אנשים בכלל לא ייכנסו לאתר. זה מאוד מזכיר את מה שטיקטנט עשו (כמה פוסטים אחורה כאן בבלוג): הם שמו חומה גבוהה בכניסה, עם שער קטן מאוד. נראה כאילו הם לקחו חברה אחת לעשות את מערכת ההרשמה, ולקחו מערכת קיימת (או עשו בעצמם) את דפי הכניסה למערכת הזאת. סוג של גול עצמי בעיני.
אתה צודק, ועוד נקודת כשל מבחינתם, לקח לי (שאני לא מגדיר את עצמי כ"יוזר ממוצע") יותר מחצי דקה למצוא את כפתור ההרשמה לאתר שלהם
כמו שאמרתי קודם, לא הכל מושלם בחיים, אני לא חושב שיש בכלל אתר או ממשק מושלם, אפילו האייפון לוקה בחסר
הרוב לא מושלם :-)
היי ברק
פוסט ממש מעניין!
אני גם מאוד אוהבת את שיטת סימון החניות בקניון גבעתיים, והכרטיס שאפשר לסמן בו פשוט גאוני. ולמרות שבדר"כ יש לי עט (מה זה אומר עלי?…) אני לא רואה צורך לסמן בו כי אני באמת זוכרת בזכות הציורים החמודים. חבל שבחניונים אחרים לא משתמשים בשיטות דומות.
דוגמא נוספת שאני אוהבת לשימוש בצבעים הוא ה – subway בניו יורק. (http://www.astoriarealty.com/subway.html)
כל קו מסומן בצבע אחר, דבר שמאוד מקל על מעקב אחרי הקו במפה, ואחרי רציפי ההחלפה בתחנות, ובכלל על ההתמצאות הכללית. גם היום, כמעט 7 שנים אחרי, אני זוכרת שהייתי נוסעת מהבית לעבודה בקו הירוק, ובכל ביקור שלי שם אני יודעת להתמצא בקלות.
בארץ יש שימוש מבלבל בצבעים ברכבת, בגדול כחול לכיוון צפון ואדום לכיוון דרום, ובמפה הכללית
(http://www.rail.co.il/HE/Stations/Map/Pages/RouteMap.aspx) לכל קו יש צבע, אבל אין שימוש בצבעים מעבר לזה ואני בספק אם אנשים בכלל מודעים לנושא. וחבל.
תודה, הדס!
הרבה נכתב על מפת התחתית בניו יורק. אחד הדברים המהפכניים שקרו במיפוי התחתית לעומת מפות רגילות (לא זוכר מי היה הראשון שעשה את זה – לונדון או ניו יורק או מקום אחר) זה שהמיקום על המפה לא מדוייק מבחינת המיקום הגיאוגרפי. מי שעיצב את המפה הבין שרק סדר התחנות חשוב.
לשמחתי עוד לא יצא לי לנסוע ברכבת בארץ מאז… 1993 (אני חושב), הייתי אז בצבא ונסעתי לנהריה. את מתכוונת שהצבעים במפה של רכבת ישראל לא משוקפים בתחנות וברכבות עצמן?
לגבי הרכבת התחתית – אני זוכרת את הסיפור עם השם של המהנדס שהמציא את שיטת המיפוי מכתובת בטיוב בלונדון, כך שהאמריקאים ידעו לזהות משהו טוב, אבל זה הכל.
ונקודה רעה לבסמן טננבאום – פתחתי את האתר בלשונית חדשה כדי להסתכל אחר כך. הוא מייד התחיל לנגן, שזה בסדר, אבל לינק ל- sound off (שדווקא בולט וברור כמו שצריך) פשוט מנמיך את הווליום. אז כשהם הכריחו אותי לבחור בינך לבינם, אפשר להסיק במה בחרתי (:
האמת שלא הייתי בלונדון, ולכן אני יודעת לספר רק על ניו יורק:) אני מניחה שמערכת הרכבות שם לא פחות טובה.
לגבי הרכבת בארץ – כן, אין בכלל שימוש של הצבעים מעבר למפה.
למעשה לא הקדישו מחשבה להפרדה רעיונית של כל קו שיעמוד בפני עצמו, כך שבמקום להגיד – רד מהרכבת בת"א מרכז, עבור לרציף 3 ועלה על הרכבת לבנימינה (שאולי תהיה פרברית ואולי לא…), אפשר פשוט לומר – תחליף מהקו הכחול לקו הירוק, כך שהשילוט במפות ובתחנות עושה את כל העבודה, הרבה יותר פשוט וקל וגם חוצה שפות, וכמובן – קל לזכור.
לגבי ממשקים "זכירים" – לדעתי מה שגורם למישהו לחזור ולהשתמש בממשק וגם לזכור איך להשתמש בו, היא בעיקר העובדה שהוא אינטואיטיבי, פשוט וקל לתפעול. אני מודדת ממשק אם הוא טוב, אם בפעם הראשונה שאני משתמשת בו, הפעולות העיקריות שאני רוצה לבצע הן אינטואיטיביות, ושומרות עלי כמה שיותר מלבצע טעויות. לדוגמה פיקאסה לניהול ועריכת תמונות. היא אולי לא מקצועית במיוחד, אבל הכל מאוד פשוט לתפעול ונוח לשימוש.
אני לא אצטרך להסתמך על הזיכרון הקלוקל שלי, אם בפעם הבאה אני פשוט "אבין" איך להשתמש בממשק בדיוק כמו בפעם הראשונה.
אם יש דבר שאני מתעב זה אתרי אינטרנט שמפעילים סאונד אוטומטית. זה מקפיץ אותי. אם אין כפתור ברור ובולט לכיבוי, אני מייד יוצא.
ברק, המהפכה של מפת התחתית התחילה בלונדון עד כמה שידוע לי עם העיצוב של הארי בק
http://en.wikipedia.org/wiki/Harry_Beck
תודה אמיר. מזל שיש אינטרנט, הזכרון שלי כבר לא משהו :-)
הדס, ממשק אינטואיטיבי, פשוט וקל לתפעול הוא קל ללמידה (= good learnability). ברור שזה מסייע גם לזכור אותו, כי אם הוא אינטואיטיבי יש סיכוי טוב שהוא יושב על תבנית מוכרת, והשימוש בו מחזק את התבנית הזאת. בקיצור, קלות למידה הוא מדד שונה מ"זכירוּת", אבל יש ביניהם יחסי גומלין קרובים.
כן, המושגים באמת נשמעים לי קרובים מאוד.
אם יש לך קלות לימוד יש לך כמעט בחינם זכירות, לפחות עבור הפעולות היותר פשוטות. ההפך הוא רק בחלקו נכון, זכירות יכולה לעזור ללמוד, אבל לא בהכרח מעידה על קלות לימוד ראשונית. למעשה, נראה לי שזכירות בלבד לא תחזיק מעמד הרבה בלי אינטואיטיביות, פשוט כי אנחנו "נדרשים" לזכור יותר מידי פרטים בעולם העמוס והמלא גירויים שבו אנחנו חיים. כמובן שזה תלוי גם בתדירות השימוש שלנו במוצר, ככל שנשתמש יותר בממשק ככה נזכור יותר מפעם לפעם איך להשתמש בו, ללא תלות באינטואיטיביות.
נשמע הגיוני מה שאני אומרת, או שאני מתפלספת יותר מידי? :)…
הי ברק,
יש לי השערה על הסיבה לכך שאותיות אזורי החנייה הן באנגלית ולא בעברית. אני לא יודע אם היא קשורה למציאות, אבל בכל אופן זו סיבה טובה לדעתי לעשות זאת מבחינת השימושיות. לאותיות בעברית יש גם ערך נומרי מובהק, ולאותיות באנגלית – לא. ולכן אם אני מנסה לזכור את הצירוף 2-ג', אני עשוי להתבלבל ולזכור אותו כ 3-ב', למשל, או לשכוח מה מהם מציין את הקומה ומה מציין את האזור. אמנם כאן המרחב לטעות הוא יותר קטן כי הקומות ממוספרות במינוס, אבל זה לא כך בחניונים שנמצאים מעל הקרקע. ונכון שאפשר להתגבר על זה בקלות יחסית ע"י בדיקת שיטת המספור, אבל השימוש באותיות לטיניות גם נותן לזה פתרון יפה.
(לדעתי הסיבה היותר סבירה היא שתוכנת ניהול החניון שלהם היא מוצר מחו"ל והיא לא מספיק מגוירת).
יואקטסט, ברוך הבא לבלוג,
הסבר הגימטריה נשמע מעניין :-) ההסבר השני נראה לי פחות סביר, כי אלה בסך הכל איזורים בחניון, לא חושב שתוכנת ניהול תעסוק הבם.
הדס, כמו שאני רואה את זה ממשק אינטואיטיבי דורש הרבה פחות זכרון, כי הוא יילמד במהירות גם בפעם השניה.
באופן שנראה פרדוקסאלי, גם דברים *מאוד לא* אינטואיטיביים מסייעים לנו לזכור, אם כי בדרך עקומה למדי, כאן נכנס אלמנט ההפתעה. אנחנו מופתעים מחוויית השימוש, ובפעם הבאה ההפתעה עשוייה לעורר את האסוציאציות מהזכרון, בגלל ההשפעה החזקה שלה עלינו. ציינתי במפורש "מאוד לא" כי דברים שרק קצת מזיזים לנו ת'גבינה לא יפעילו אותנו באופן חזק ולכן לא נזכור אותם בקלות.
עצם המשמעות של מדד הזכירוּת הוא שאנחנו נדע לתפעל את הממשק לאחר התנתקות בעיקר על-בסיס הזכרון.
כן, אבל האזור מופיע בכרטיס המודפס, אז רוב הסיכויים שזה מופיע גם בתוכנה בצורה כלשהי. אלא אם זה סתם טקסט טיפש שלא מחובר לשום דבר.
היי ברק. טוב לפגוש אותך פה ובבלוג של אמיר.
אחד הפוסטים המושקעים יותר שקראתי במדינתנו הקטנה.
חייב להודות שהתמונות של קניון גבעתיים שימחו אותי. אחלה של צילומים באייפון!
אתחיל לקרוא אותך בקביעות.
פוסט מאוד מעניין!
זו טכניקה מאוד יעילה ויצירתית לזכירת מיקום החניה, חבל שלא מיישמים שיטה דומה ואף מתוחכמת בקניוני עזיראלי ורמת אביב (קשה למצוא חניה). אני מניחה עם השנים ימציאו אפליקציה משופרת באייפון למציאת מקום חניה (מקומות פנויים בחניון), סימון במעיין תוכנת GPS למצוא את הרכב ואף התאמה לגובה הרכב. אלא אם אני טועה והמציאו כבר את האפליקציה.
פוסט מצויין ובאופן כללי, אתר מצויין.
בחניונים אכן אף פעם אין עט זמין, אבל אהא! יש לנו טלפון זמין (טוב, לא זמין, זה חניון תת קרקעי, אבל נמצא ביד). כשאני יוצא מהאוטו בחניון אני מצלם בטלפון שלי את האוטו עם העמוד שלידו, ואם אפשר אז עוד קצת מהסביבה שלו. לא פעם זה חסך לי שיטוטי חיפוש ארוכים. (הוראות אלו נכתבו בדם: לפני זמן מה ביליתי שעתיים בערך בלחפש את האוטו שלי בחניון של קניון מודיעין. היה זוועה).
היי ארנון, תודה! אחלה רעיון, לפעמים עדיין קשה לי לעכל את זה שצילום דיגיטאלי הוא כל-כך זמין.
שלום
יש שרות מעולה וזול שנקרא אל היעד והוא מכוון אותך לרכב באמצעות משלוח sms עם מספר העמוד שחנית לידו
זה פועל בחניון גולדה בתל אביב, בדיזנגוף סנטר, ברננים רעננה, במרכז וייצמן ,קרית אונו ועוד
פרטים באתר elhayaad.co.il
ואני עדיין מחכה לחניון הראשון שאת כרטיסי החניה שלו ניתן יהיה לגרד כמו כרטיסי חיש גד ולסמן לעצמך בקלות את המקום.
לא צריך עט, וזה אפילו שעשוע חביב להעסיק בו את הילד (או את עצמי אם להודות על האמת).
היי ליאור,
רעיון מגניב, אבל זה לא יהיה קצת יקר? גם גירוד, גם כרטיס מגנטי וגם חד-פעמי… זה גם לא כל-כך ירוק. אם היה משהו כזה ששומר לך את המיקום אוטומטית על הסלולר או באיזה מקום אחר שכבר קיים – זה היה נפלא.
שלום ברק
כמו שכתבתי כבר – זה קיים היום בפלאפון – בעזרת שליחת sms עם מספר החניה ומיד מקבלים הנחיה כיצד לחזור מתוך הקניון לאוטו
ראה למשל בדיזנגוף סנטר ומרכז וייצמן!